מיינדפולנס, איך זה יכול לעזור לי …3

בעשורים האחרונים,

המונח - הפרעת קשב,

הפך להיות כל כך שגור,

בבית ספר, בבית, באוניברסיטאות, במקום העבודה.

אין מגזר, מגדר, גיל או עמדה שמדלגים על התופעה הזו.

אז בואו נדבר רגע על מערכת הקשב שלנו.

ראשית לומר,

שבאופן טבעי,

לקשב יש קשר ישיר למערכת הערנות.

מעבר למצבים רפואיים,

מערכת הערנות יכולה להיות מושפעת גם מהסיטואציה.

אם היא מעוררת מידי - במצבים אקוטיים למשל,

(נאמר בזמן שריפה),

או אם היא נינוחה מידי,

(אחרי ארוחה דשנה),

הקשב לא יהיה במיטבו.

יש כאן משחק עדין שמביא למצב אופטימלי,

כך שיתמוך בקשב מירבי.

מבחינת מבנה המוח,

יש שתי רשתות שמתחרות כל הזמן על הקשב שלנו,

על תשומת הלב.

מערכת המיקוד - עוזרת לנו להתמקד במשהו ספציפי,

אם אפשר לאורך זמן,

להפנות אליו את משאבי הקשב.

מערכת הגלאי - עובדת כל הזמן ברקע,

גם אם אנחנו לא מודעים אליה,

ומנסה לאתר עבורנו מצבים,

שעלולים להצריך את תשומת הלב,

ולהסיט את הקשב שלנו לשחקן חדש במגרש.

כלומר,

היא תסנן בין רעשי מכוניות רגילים בכביש לדוגמה,

אבל ״תחטוף״ לי את הקשב,

אם אשמע פתאום סירנה של אמבולנס,

או שפתאום יעבור את הכביש אדם עם כובע משונה.

יש לומר שגם לרשת הגלאי יש העדפות.

היא נוטה להרים דגל ביעילות טובה יותר,

אם הגירוי בעל קונוטציה שלילית,

(רעש כי נפל משהו בחדר הסמוך).

הרשתות הללו עובדות כל הזמן במקביל,

ועל כן נדרש בכל מפעל הקשב הגדול הזה מנהל,

שיהיה מיומן בעבודת התיעדוף של הרשתות,

וידע לאיזו מהן להפנות את האנרגיה הנחוצה.

האם חשוב עכשיו להפנות את המשאבים לרשת המיקוד או לרשת הגלאי ?

אצל אנשים עם הפרעת קשב,

רשת הניהול הקשבי,

לא עובדת בצורה מיטבית,

ואת ההשלכות של זה כולנו מכירים -

בקריאה, בנהיגה, באמצע פגישה,

ואפילו בזמן יחסי מין,

כשהגלאי עובד שעות נוספות,

תשומת הלב מוסחת ללא הפסק,

וזו שצריכה לנהל את הקונצרט לא ממש מתפקדת.

יש לומר,

שאפשר לשפר את תפקוד רשת הניהול הקשבי,

ע״י שינוי הסביבה,

או ע״י אימון שלה,

ממש כמו ב״חדר כושר של המוח״.

את זה אנחנו לומדים לתרגל במיינדפולנס.