מיינדפולנס, איך זה יכול לעזור לי…10

תארו לעצמכם,

שאתם מלווים ילד קטן בדרכו לבית הספר,

ושהמטרה היא,

שעם הזמן יכיר את הדרך היטב,

ויוכל לעשות אותה לבד ובבטחה.

אבל,

בדרך הוא רואה פרפר יפיפה - ורץ אחריו,

ואת מזכירה לו את המטרה שלנו היום.

הוא נזכר שרעב,

ורוצה להתיישב בגינה על ספסל לאכול -

ואת מזכירה לו שיהיה שפע זמן לזה אח"כ,

ועכשיו אנחנו ממשיכים לצעוד.

הוא רוצה לרדת מהשביל,

ולעבור ליד אחת החצרות כדי ללטף כלב,

ושוב את מזכירה לו את מטרת ההליכה היום.

רגע,

שלא תבינו לא נכון…

אני טיילת מקצועית,

ויודעת שהדבר הכי כיף וממלא את הנשמה,

זה להנות מהדרך,

להתבונן ימינה ושמאלה,

ולהרחיב את הלב,

מכל מה שהיא מזמנת לנו.

אבל,

כשהמטרה שלנו היא ללמוד משהו חדש,

אנחנו חייבים,

להיות מפוקסים על המטרה שלשמה התכנסנו.

המוח שלנו צריך להפנים דרך חדשה,

אליה לא היה מורגל.

הוא צריך ליצור חיווט חדש של מעברים,

ולחזור על זה שוב ושוב מספר פעמים,

כדי שתהיה הטמעה מלאה של הדרך.

אם במהלך הדרך נסטה ממנה שוב ושוב,

הילד לא באמת יזכור,

את הסממנים שהיה צריך להפנים,

כדי להגיע מן ההתחלה ועד הסוף בבטחה.

אנחנו לא רוצים להרוג את הסקרנות שלו,

ונוכל בעדינות לומר,

״יהיה לנו זמן לחזור לכאן אח״כ״.

להזכיר את הכוונה ביציאה שלנו היום,

ולשוב להתרכז בדרך לבית הספר.

וחוץ מזה,

גם בדרך שלנו עצמה יש המון דברים מעניינים,

אפשר להביא אליה את הסקרנות,

להיות מופתעים,

מאוכזבים,

מתפעמים,

ולא לרוץ לאוטומט ה - FOMO,

(כלומר - Fear Of Missing Out ),

לחפש אלטרנטיבות בשבילים אחרים,

למיקוד תשומת הלב.

זה בדיוק מה שקורה,

כשאנחנו רוצים לאמץ דפוסי התנהגות חדשים,

כשאנחנו רוצים לאמץ אוטומטים חדשים ומיטיבים,

ליצור חווטים חדשים אלטרנטיביים במוח,

כדי שידע לבחור אחרת.

אנחנו מגיעים עם כוונה.

בכל פעם האוטומטים החזקים שלנו,

מנסים להסיט אותנו מהדרך,

וצריכים להיות גם ״ההורה האחראי״ של עצמינו.

לזהות,

לעזוב את האוטומט בעדינות,

ולנסות לחזור לתרגל את נתיב הדרך החדשה.

זה בדיוק מה שקורה,

כשמתרגלים מדיטציית מיינדפולנס.

אנחנו מלמדים את המוח.

מתרגלים אותו,

להיתפקס שוב ושוב מחדש,

כדי שהדרך החדשה בה בחרנו,

תהפוך להיות האוטומט החדש שלנו.

אז נוכל להביט ימינה ושמאלה,

ולהנות ממנה באמת,

מבלי לפספס גם את המטרה שלנו בסופו של דבר.