מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 100

רוצה לומר - פוסט חגיגי.

פעם,

בממלכת האלים,

הייתה קיימת רשת עכביש מיסטית,

הידועה בשם הרשת של אינדרה.

הרשת יפיפייה הזו נמתחה ללא סוף לכל הכיוונים,

נוצצת,

עם מערך של אבני חן מנצנצות,

בכל נקודת הצטלבות.

כל אבן משקפת החוצה את הברק של הרשת כולה,

ובה בתוכה משתקפות האבנים האחרות.

ונוצר מארג מהפנט,

שסימל את החיבור בין כל הדברים.

אינדרה מלך האלים,

היה שומר הרשת המופלאה הזו.

הוא התפעל מהעיצוב המורכב שלה,

ומהאופן שבו כל אבן מחוברת לכל אבן אחרת.

הוא הבין שהיקום הוא כמו הרשת הזו,

שבה כל ישות, כל מחשבה וכל פעולה,

שלובים זה בזה.

יום אחד, מחפש סקרן ניגש לאינדרה ושאל:

"אינדרה הגדול,

מה המטרה של הרשת המפוארת הזו?

מה אנחנו יכולים ללמוד ממנה?"

אינדרה חייך והשיב,

"הרשת הזו מייצגת את האחדות של כל הקיום.

כל אבן מייצגת אינדיבידואל ייחודי,

והחוטים המחברים ביניהם,

מסמלים את היחסים והאינטראקציות בין כל היצורים.

כמו ששום אבן לא קיימת בבידוד,

אף אדם לא קיים באופן עצמאי.

כולנו קשורים זה בזה".

המחפש הרהר בכך לרגע ואז שאל,

"אבל, אינדרה הגדול,

מה לגבי האינדיבידואליות שלנו?

האם אנחנו מאבדים את עצמנו,

בחיבור העצום הזה?"

חיוכו של אינדרה התרחב כשהגיב בעדינות,

"אה, מחפש יקר שלי,

היופי של הרשת טמון בטבעה הפרדוקסלי.

למרות שכולנו מחוברים זה לזה,

אנו שומרים על האינדיבידואליות שלנו.

כל תכשיט שומר על הזוהר הייחודי שלו,

המהות שלו,

ואף זה משקף את הזוהר של הרשת כולה."

המחפש, עדיין מבולבל - שאל,

"כיצד נוכל למצוא איזון בין חיבור ההדדית שלנו,

לבין האינדיבידואליות שלנו?"

קולו של אינדרה הדהד בתבונה כשהסביר,

"באימוץ המהות של הרשת,

עלינו ללמוד להרפות את ה'עצמי',

מבלי לבטל את ה'עצמי'.

עלינו להכיר בכך,

שהאינדיבידואליות שלנו,

אינה נפרדת מההיקשרות ההדדית של כל הדברים.

על ידי הכרה בתלות ההדדית שלנו,

אנו יכולים לטפח,

חמלה, אמפתיה והבנה אחד כלפי השני.

אנחנו יכולים למצוא הרמוניה בתוך מארג הקיום."

מוחו של המחפש התנקה,

הראיה שלו התבהרה.

הוא הבין,

שהמפתח לאימוץ הקשר בין כל הדברים,

הוא לכבד ולהוקיר את המהות הייחודית שלהם,

תוך הכרה בערך הגלום באחרים.

הרשת הזו,

בימים הטרופים האלה של המלחמה,

מרגשת אותי.

הקושי שסביב משתקף בתוכי,

אני עצמי משקפת החוצה את הקושי הכללי.

העוצמות הנשגבות שסביב משתקפות בתוכי,

גם אני עצמי משקפת החוצה,

את כל טוב הלב, החמלה, האומץ והנתינה הנשגבת,

ששוטפת את הארץ האהובה שלנו,

בימים קשים אלה.

התחושה שכשאני צומחת ומשפרת את עצמי,

אני משפרת את העולם,

אני חלק ממשהו הרבה יותר גדול ונרחב,

והוא מצמיח אותי.

מארג שהוא הרבה מעבר למין האנושי.

זה החיבור שלנו לגלגל החיים בטבע ככלל.

לחי לצומח ולדומם.

למשאבים הפיזיים,

למשאבים הרוחניים.

רשת עכביש אחת גדולה וקסומה,

שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מקום חשוב,

כל אחד ואחת מאיתנו אבן חן.

זה התחיל לפני 100 פוסטים.

״מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי…״.

ואני מתמלאת בהכרת תודה,

על המילים שנבעו מבפנים,

כאילו היו חזקות ממני,

ועל כל אחד ואחת מכם,

שקראתם, הגבתם, לחצתם לייק/אהבתי,

סתרתם, ביקרתם,

והצעתם זוויות התבוננות משלכם.

החשיבה הייתה,

לחשוף את הכלים הנהדרים מעולם המיינדפולנס.

איך הם משתלבים בחיי היומיום שלנו,

הלכה למעשה,

ומסייעים לנו בניהול חיים יותר מאוזנים,

פחות תגובתיים.

מאפשרים לשאת את המציאות,

כפי שמגיעה אלינו באופן בלתי צפוי יום יום.

לא ידעתי שזה יגדל למשהו,

הרבה מעבר לציפיות הראשוניות שלי.

ציפיתי לכתוב 10-15 פוסטים,

אבל בכל יום שעבר,

המציאות קראה לי לחקור עוד ועוד נושאים.

מיינדפולנס,

לא רק כאוסף של תיאוריות או פרדיגמות.

לא רק אוסף של תרגולים,

אלא כהשקפת חיים,

כדרך חיים,

שמחברת את כולנו זה לזה.

אבן הדרך הזו של 100 פוסטים,

היא בעיניי העדות,

לעוצמה והרלוונטיות של מיינדפולנס בחיינו.

תזכורת לכך שמסע הגילוי העצמי,

והצמיחה האישית שלנו הוא מתמשך,

מתפתח ללא הרף ומשנה בעומקים.

לאורך 100 הפוסטים הללו,

התעמקנו בהיבטים שונים של מיינדפולנס,

בחנו את היישומים שלו בתחומי חיים שונים.

דנו באורח חיים מודע,

אכילה מודעת,

תשומת לב לטיפול במתח,

מערכות יחסים ועוד.

יחד,

גילינו את ההשפעה העמוקה,

שיכולה להיות למודעות על הרווחה שלנו,

מערכות היחסים והאושר הכללי שלנו.

אבל המסע הזה רחוק מלהסתיים.

בזמן שאנו חוגגים את ציון הדרך הזה,

אני רוצה להזמין אתכם,

להמשיך ולחקור איתי את החיים.

כשאנחנו צוללים בכל פעם יותר עמוק,

לתוך המורכבויות והניואנסים שהם טומנים בתוכם.

נזכור שתשומת לב,

אינה רק יעד אלא נתיב מתמשך.

זהו תרגול שיכול לשנות את חיינו,

אם נאמץ אותו בלב פתוח ובמוח סקרן.

נישאר נוכחים, מלאי חמלה, ופתוחים,

לשיעורים שיש לחיים להציע.

תודה לכם שוב,

על שהייתם חלק מהמסע המדהים הזה.

"הבא לתקן יתחיל בו בעצמו; הווה אומר, יתחיל, אבל לא יסיים:

חייב אדם לצאת לדרכו מעצמו, ולא לכוון את דרכו אל עצמו;

מוטל עליו לתפוס את עצמו,

אבל חלילה לו שיהא נתפס אל עצמו ויטפל בעצמו".

מרטין בובר, ׳בפרדס החסידות׳ 1964.