מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 104

נר שמיני של חנוכה - אני על הספקטרום.

צור יצחק,

יום חמישי שעבר אחה״צ.

בצד אחד של הרחוב,

נער צעיר עולה לתורה - בר מצווה.

בצד האחר של הרחוב,

כמעט בלתי נתפס,

התגודדות אבלה של אנשים,

לקראת הלווייתו של רס"מ עדי שני,

שנפל בקרב ברצועת עזה.

איך הלב יכול להכיל את הקצוות האלה.

איך המיינד מיטלטל מצד לצד,

ומחפש מקום שפוי באמצע,

שיכול לשאת את ה״גם וגם״ ?

באחד משעורי היוגה שלי

(כמה השראה אני מקבלת שם),

ישבתי כהרגלי בצד,

סמוך לדלת הזכוכית הגדולה שפונה לחצר.

מניעה את הראש מתוך שקט פנימי ויציב.

ימינה ושמאלה,

ושוב ימין ושמאל,

תנועה רפטטיבית וקצובה,

העיניים עצומות

מתבוננות פנימה.

🧘🏼‍♀️

שמה לב,

איך בכל פעם שהפנים מופנות שמאלה לחצר,

שמש מאירה וחמימה מלטפת את פני,

ועולה בי רצון להשתהות שם לעוד רגע.

להיאחז בנועם הזה.

רק עוד קצת.

🌞

ואז באיטיות מתחילה להסיט את הראש ימינה.

הצל של החדר מתחיל להיות נוכח יותר ויותר,

ככל שהזווית של הראש מתרחקת מהדלת השמשית.

מרגע לרגע חשוך יותר.

מרגע לרגע,

גם הגוף מרגיש כאילו קצת יותר קריר לו,

למרות שהוא עצמו,

לא זז אפילו ס״מ אחד ממקום מושבי.

פחות נעים לי שם.

עולה בי רצון לשוב לשמש שלי,

ואולי בכל זאת להשתהות מעט.

לספוג גם את החוויה הזו מעט יותר.

🌚

בתוך מספר שניות הראש ובעקבותיו הגוף,

חווים ספקטרום שלם של אור וחושך,

של חום וקרירות,

מבעד לעיני העצומות.

ובכל זאת,

המקום שהרגיש הכי טבעי,

הוא המקום בו הראש מביט קדימה.

לא לימין, ולא לשמאל.

קצת קרובה לשמאל,

וקצת קרובה גם לימין.

חווה באופן מופלא את שני העולמות.

איפשהו בין לבין.

על הספקטרום.

🌓

האמת שאני בין לבין על הרבה ספקטרומים.

בכל תחום כמעט שתרצו לציין.

יש ספקטרומים שעליהם אני יותר בתפקוד גבוה,

יש כאלו שעליהם אני ממש בתפקוד נמוך.

הדבר המקסים בכל היופי הזה,

הוא שאף אחת בעולם,

לא מורכבת בדיוק מאותם הספקטרומים שלי,

ובדיוק באותם מיקומים שם אני ממוקמת.

ככה,

כל כך הרבה,

אני מיוחדת❗️

יש ספקטרומים עליהם אני נעה כל הזמן,

לפעמים אפילו מס׳ פעמים ביום

(אנרגטיות, רעב, עייפות)

ויש ספקטרומים,

בהם אני תקועה כבר שנים על אותה נקודה.

לפעמים במודע ולפעמים לא.

לפעמים נעים לי שם 🌈 

ולפעמים ממש לא 😬

אני יכולה לנסות לעשות הערכה פנימית משלי,

ולנחש איפה אני נמצאת על כל ספקטרום.

יכולה לשאול:

למה אני מעריכה שדווקא שם ולא במקום אחר❓

מה מתאפשר לי שם,

שלא היה מתאפשר במקום אחר❓

האם הייתי רוצה לזוז משם❓

מה זה ידרוש ממני❓

אולי רק באחד מהספקטרומים בו אני ממקמת את עצמי❓

יש בינינו הרבה אנשים,

שמוגדרים ״על הספקטרום״.

כדאי אולי להחזיק פינה קטנה במוח,

שזוכרת,

שיש אינספור של ספקטרומים,

וגם אנחנו ממוקמות עליהם.

לפעמים אנשים סביבנו,

זקוקים להמון יכולת הכלה כלפינו בדיוק בגלל זה.

אפשר לנסות לגייס יכולת הכלה שכזו גם כלפיהם.

❤️

אז מסכמת עכשיו את חג האורות.

התחלנו בהדלקה של נר אחד בלבד,

וככל שנקפו הימים הדלקנו עוד ועוד עד לאור הגדול.

חנוכייה מלאה

(ולפעמים אפילו כמה חנוכיות -

תלוי במס׳ הילדים בבית).

האם כשיש אור אנחנו זוכרות שיום אחד מגיע חושך❓

האם כשיש חושך זוכרות שהאור יגיע❓

לפעמים,

דווקא כשאנחנו לא לוקחות את עצמנו לקצוות,

מתאפשרת הפרספקטיבה,

שלא היינו זוכות לה משום זווית ראיה אחרת.

תראו את השמש הזו -

בשעה בה השמים לא פנויים לחלוטין,

אבל גם לא שחורים מעננים.

כשהיא לא במרום השמים,

אבל עדיין לא לגמרי שקעה.

דווקא בבין לבין

יש הזדמנות בלתי רגילה.

דווקא כאן

מתגלה הקסם.