מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 11

על המוח הגמיש.

אנחנו חיים את חיי היומיום שלנו בהישרדות.

סדר היום נראה מטורף וצריך להספיק הכל.

אנחנו של העבודה,

בן/בת הזוג,

הילדים,

החברים,

אפילו מנסים להכניס איזה ספורט/ תחביב בין לבין,

ויש תשלומים לשלם, פיות להאכיל,

לעמוד בפקק, ניקיון בישול ותחזוקה אישיים,

לחבק, לתת מילה טובה, להתעצבן, לתכנן,

לנתח מצב…

כל הזמן צריך להספיק.

האמיגדלה,

שהיא האיבר ההישרדותי שלנו במוח,

כל הזמן דלוקה על ON,

בלוטת יותרת הכליה בפעולה מתמשכת,

ההורמון שאחראי על ההישרדות שלנו - קורטיזול,

מופרש בכמויות לא הגיוניות,

ומציף לנו את הגוף.

כשלעצמו - מה רע❓

אם זה עוזר לי לשרוד,

למה לא❓

אז זהו שיש כאן מחיר❗️

כשהגוף במצב הזה -

אנחנו כבר לא יצירתיים,

לא חושבים בצורה צלולה אלא פועלים מתוך אוטומטים,

אנחנו מכלים תאים חשובים במוח,

עליה של לחץ הדם,

ירידה ברקמת השריר ובצפיפות העצם,

פגיעה במערכת החיסונית,

ועוד שאר ירקות מפה ועד להודעה חדשה.

מחקרי מוח הראו בסריקות MRI,

שאצל אנשים שתרגלו מיינדפולנס במשך מס׳ שבועות,

כבר נצפו הקשרים חדשים במוח.

אצל אלו שהתמידו,

האמיגדלה החלה לקטון,

כי נדרשה לפחות מצבים ״הישרדותיים״,

ואנשים חוו יותר רווחה אישית בחייהם.

המוח שלנו יודע להמשיך ולהתפתח,

גם בגילאים המאוחרים.

שזה סותר לחלוטין את התיאוריות של פעם,

שנטו להאמין,

שההתפתחות שמורה לגילאים הצעירים בלבד,

ומשם השאלה היא –

מה נעשה עם מה שכבר קיים.

במיינדפולנס אנחנו מאפשרים לו למידה מחודשת,

של דפוסים מיטיבים.

זה לא אומר שהחיים פחות עמוסים.

זה כן אומר שאנחנו חווים את העולם אחרת,

ובהתאם לכך גם מגיבים אחרת.