מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 14

קצת על קָארוּנה.

(לא, לא התבלבלתי - קָארוּנה ולא קוֹרוֹנה).

נכון שהמילים מאד דומות במצלול,

אבל בעוד שהקוֹרוֹנה כאן יחסית חדשה בשכונה,

המונח קָארוּנה נתבע כבר לפני אלפי שנים,

ומשמעותו בשפה הפאלית - חמלה.

תנודת הלב במפגש עם כאבו של אדם אחר.

היות והעדויות לקיומו של האדם החושב,

קיימות עוד הרבה לפני כן,

אני מאמינה בלב שלם,

שהחמלה עצמה הייתה כאן,

גם לפני שידענו לקרא לה בשם.

בשיטוטי אחר תכנים העוסקים בקָארוּנה,

נתקלתי בסיפור מקסים על הבודהה,

עליו כתבה אביגיל גרץ ב-nrg ב 2010.

שמחה לשתף:

״במרכז אחד הסיפורים היותר מפורסמים מן המסורת הבודהיסטית עומדת אישה שאיבדה את בנה ושקעה ביגון בלתי נסבל. היא פנתה אל הבודהה עם כל הצער העמוק שלא הצליחה לצאת ממנו לאורך שנים אחדות, וביקשה ממנו עזרה. הוא שלח אותה בחזרה לכפר שלה, וביקש ממנה להביא זרע חרדל מכל בית שלא היה בו מוות.

דרך המעשה הזה ניסה הבודהה לא רק ללמד אותה את עובדת החיים, שהם כוללים בתוכם גם את המוות -  אלא לפתוח את לבה של האם אל העולם ולפתח בה איכות של חמלה. האישה גילתה שבכל בית יש כאב, בכל בית יש השתנות מתמדת והתמודדות, וכי מות בנה, על אף שהתרחש בטרם עת, הוא דבר טבעי ולא משהו אישי שקרה רק לה. ומעבר לכל התובנות שהמעשה עורר בה, כמו ההבנה שכל בני האדם חולקים אותו גורל ויחד עם זאת כל אחד הוא שונה ויש לו סיפור פרטי - הכניסה לבתים הרחיבה את לב האישה ונטעה בה עוד ועוד חמלה. ראשית כלפי עצמה, כלפי העצב, הכאב והאובדן שלה, ושנית כלפי כל בני האדם שדינם להיפרד מיקיריהם – כמו גם מחייהם שלהם.״

ואחזור לרגע לקוֹרוֹנה,

גם היא הראתה לנו שהכאב משותף לכולנו.

הפגיעות משותפת לכולנו.

החששות - לכל אחד ברמה שלו,

נגעו בכל האנשים על הגלובוס הקטנטן שלנו.

שום דבר שכאן לא קורה באופן אישי לי לך או לנו,

רק בדלת אמותינו.

אנחנו חולקים גורל משותף.

עם זאת לכל אחד ואחת הסיפור האישי שלו,

הכפתורים האישיים שנלחצו אצלו,

הפחדים,

ההתמודדות האישית שלו.

האם נוכל לפתוח את הלב,

אל מול הסיפורים האישיים הללו❓

איזו פעולה נוכל לייצר בעולם,

שמגיעה מתוך חמלה❓

אפשר להתחיל עם חיוך מאיר,

אפשר רק לשבת ולהקשיב

(גם אם זה בטלפון),

להניח עליו/עליה יד,

אפשר פשוט לשלוח אימוג׳י נחמד,

כדי להזכיר שהוא/היא לא לבד...

האם אני יודעת לחמול גם את עצמי❓

ואסיים בציטוט נוסף שמסכם את הכל:

"הבעיה עם העולם שאנחנו משרטטים את גבולות המשפחה קרוב מדי."

אמא תרזה