מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי …16

הרוחות משתנות.

יש שעות, בעיקר אחה״צ המאוחר,

שבהן משהו לא מוסבר עומד באוויר.

בריח שלו.

בדרך שהוא מלטף את העור.

לפעמים צמרמורת קלילה.

לפעמים האוויר חוזר שוב לעמוד,

מלא לחות ומקשה על הנשימה. 

עונה של שינויים.

החצבים כבר חזרו לעמוד,

מתנשאים בראש מורם וגב זקוף,

בדיוק באותן הפינות,

בהן שמרו בעיקשות והתמדה על מקומם שנה שלמה,

וחיכו לרגע הנכון עבורם.

אוטוטו הילדים מתחילים שנת לימודים נוספת -

מי למסגרת חדשה,

מי למוכרת,

ומי לשביתות ועיצומים.

ימים אחרונים של אוגוסט.

הימים המיוחדים האלה, שבשלהי הקיץ.

השנה החדשה גם היא כבר ממש מעבר לפינה

(ואיתה גם יום ההולדת שלי 😊).

גם בלב יש תחושה כזו,

שמדגדגת ויורדת דרך הסרעפת עד לבטן וחוזרת חזרה.

תחושה שמשהו חדש מתרגש להגיע.

אנחנו לא בטוחות לגמרי לגבי המהות,

אבל מלאות מוטיבציה.

חדורות בהמון אנרגיה שרוצה לעשות, להניע,

רוצה לתעל את עצמה ולעזור לשינוי להגיע ולהתרחש.

להתקדם קדימה ולהסתער על מטרות חדשות.

מאד מבלבל.

כל אחת מגיבה אחרת.

יש את אלו שישר מגבות את הכל בפעלתנות מוגברת.

לעיתים,

עם כל ההתרגשות,

מגיעות גם תחושות של אי בהירות וחוסר וודאות,

שאצל רובנו קצת מוציאות מאיזון.

לפעמים המון רעיונות שאף אחד מהם לא בשל עד הסוף וכולם צצים יחד.

ויש שמכל ההתרגשות הזו דווקא מגיע שיתוק שלא מאפשר לקחת קדימה.

זה בדיוק זמן מצוין לבדוק בתוכנו איך אנחנו מתנהגות במצבים של ביניים.

מצבים של חוסר איזון ואי וודאות.

לשאול את עצמנו שאלות.

מה בהם בדיוק מפר את שלוותנו?

אילו התנהגויות זה מוציא מאיתנו,

ואיך מתמודדות איתן?

איך הסביבה מגיבה לנו כשאנחנו מתרגשות

או מגיבות לחוסר האיזון הזה?

מה אני יכולה להרוויח ממצבים שכאלה?

מה אני לומדת על עצמי?

האם אנחנו יכולות לשמר את ההתרגשות הזו,

ברמה הטובה והמרוממת שלה,,

מבלי להרגיש ב״רולרקוסטר מטורף״,

שמצפה בחשש אחרי הגבהות לנפילה שתגיע?

האם מצליחות להנות מהדרך?

אנחנו עושות בדיקות ומדייקות עוד קצת מבפנים,

תובנות שאוספות בדרך.

החלטות לגבי הבאות.

הרוחות משתנות.

מה הן מביאות איתן הפעם❓