מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי …20

אמא מתי מגיעים? 🚗

ועכשיו?

ועכשיו מתי מגיעים?

נשאר לנו יותר ממה שכבר נסענו או פחות?

ועכשיו?

🤦🏼‍♀️

הכל ממוקד ברגע ההוא...כשנגיע.

ואז יהיה לנו כייף,

אז נוכל סוף סוף לאפשר לעצמנו,

ואז החיים שלנו יראו לגמרי אחרת...

וכל זמן האיכות הזה יחד,

עכשיו כשכולנו באוטו❓

וכל הנופים הנפלאים שמחוץ לחלון,

אלה שאנחנו מסתכלים עליהם,

אבל לא ממש רואים אותם❓

והפרסומת הזאת מאתמול בטלוויזיה,

שלא רוצה לצאת לי מהראש❓

והזבוב הזה שמשגע כאן את כולנו❓

מה באמת קורה כאן עכשיו❓

אלו מחשבות  מציפות עכשיו❓

איך זה מרגיש לי❓

שיחות יש לי עם א.נשים,

שמעידים/ות על עצמם:

״דווקא ניסיתי פעם לעשות מדיטציה -

אבל לא הצלחתי.״

החשיבה המערבית היא חשיבה תוציאתית -

מה יקרה כשנגיע...

״אני אעשה מדיטציה,

אצליח לנקות את המחשבות מהראש,

ואז אוכל להרגע.״

וכשלא ״מצליחים לנקות״,

מגיע תסכול - ״ניסיתי ולא הצלחתי״.

אחרי זה מתחילה להשתרש גם פרדיגמה -

״אני לא טוב/ה בזה.״

אז קבלו ממני טיפ במתנה:

במדיטציה אנחנו לא מנסים להגיע לשום מקום.

אין כלל ניתוח במונחים של הצלחתי / לא הצלחתי.

אין מדיטציה אחת שהיא הצלחה יותר מן השנייה.

במדיטציה יש התבוננות.

יש הסתכלות על מה שקורה עכשיו.

אנחנו מחזיקים כוונה (לדוגמא התבוננות בנשימה),

ולומדים על עצמנו תוך כדי.

על הנטייה של המיינד שלנו ״לברוח למחשבות״,

על שעות מסוימות שמאפשרות ריכוז יותר מהאחרות,

על האופן שבו השמיעה מקפיצה מחשבות מסוימות,

אבל טמפרטורת המזגן בחדר מקפיצה מחשבות אחרות.

אנחנו מתבוננות על ״הסחות הדעת״ באהבה,

כמו עננים שבאים והולכים.

בקבלה.

ופתאום נזכרים,

שבעצם הייתה כוונה להתרכז בנשימה.

וחוזרים אליה.

אין כאן גרם אחד של שיפוטיות.

אין הצלחתי / לא הצלחתי,

וזה בדיוק מה שמאפשר עבודה ולמידה.

זה השחרור האמיתי.