מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי …24

טיפ של כוכבים  ⭐️

(לקטנים ולגדולים)

לפעמים,

כל מה שצריך,

זה לנשום.

(עוד שנייה מגיע ה״איך״...)

💫

באמצע עומס של משימות,

לפני מבחן או פגישה חשובים,

אחרי או לפני מריבה,

לפני ״קפיצת באנג׳י״

(ושכל אחת תגדיר את ״הבאנג׳י שלה),

כשקשה להתרכז,

כשמוצפים רגשית,

כשהמחשבות והדאגות לא מרפות,

כשעצוב,

כשכואב...

לפעמים כל מה שצריך זה קצת לנשום.

עצירה,

לצורך נשימה.

גם אם נקדיש לה דקות ספורות בלבד,

היא עוזרת לנו בצד הפיזיולוגי -

בוויסות מסודר של החמצן לגוף,

על כל המשתמע מכך,

ובצד המנטאלי -

מחזירה את המיינד שלנו,

לריכוז בכאן ועכשיו.

מה שמשחרר מאיתנו,

ולו למס׳ רגעים,

את המתח שיושב בגוף ומבקש מאיתנו עזרה.

מאפשר לנו כמו ארגון מחדש של המערכת,

לפני שחוזרים חזרה להתמודדות.

כאן ועכשיו,

למשך כמה שניות שמתאפשר לנו.

אין עבר ואין עתיד.

יש רק את פעולת הנשימה.

אוויר שנכנס, ואוויר שיוצא,

ובין לבין השהיה קטנטנה.

אז איך עושים את זה❓

פותחים את כף יד שמאל לרווחה כמו ״כוכב״.

(פתוח אבל לא מתוח).

כף היד פונה אלינו.

לוקחים את האצבע המורה של יד ימין,

ונוגעים איתה בבסיס האגודל של הכוכב שלנו.

עכשיו כאילו נצייר עם האצבע המורה,

את קווי המתאר של הכוכב.

נעלה לאורך האגודל - שאיפה,

נרד ל״עמק״ שבין האגודל לאצבע - נשיפה.

נעלה לאורך האצבע בכוכב - שאיפה

(הכנסת אוויר),

נרד לעמק שבין האצבע לאמה - נשיפה

(הוצאת אוויר).

האצבע המורה של יד ימין,

ממש נוגעת ועוברת בין זרועות הכוכב.

בכל פעם עולה לאורך האצבע - שאיפה,

(אפשר אז להרגיש גם את ההשהיה הקטנה),

ואז יורדת לאורכה עד לחיבור האצבעות הבא - נשיפה,

(ושוב השהיה קצרה).

מגיעים לבסיס הזרת - וזהו.

אפשר לחזור על התרגיל,

גם שניים או שלושה סבבים.

אפשר ליעל אפילו יותר,

אם מקפידים שהנשיפה (הוצאת האוויר),

תהיה ארוכה מהשאיפה (הכנסת האוויר).

שאיפה מהאף,

נשיפה מהפה שמלווה במעין השמעת ״ווש״.

כמה פשוט - ככה ענק.

אפשר לבד - בבית באוטו במשרד...

אפשר ללמד גם את הקטנטנים אפילו מגיל - 3.

לגייס אותם.

״קצת עצוב לי עכשיו,

רוצה לעזור לי וננשום ביחד כוכב❓״

אני עם הכוכב שלי,

היא מתבוננת ומחכה אותי בכוכב שלה.

קצר,

לא לעשות מזה עניין גדול.

אפשר לפני יציאה מהבית,

לפני שמתחילים משימה משותפת,

כדאי שההקשר שנרקם יתאים לעיתוי.