מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי …28

על כאב.

א׳ ראש השנה, תשפ׳ג.

יצאתי אתמול לטיול ראשון לעונה.

כולי בהתרגשות מהדרכים שקוראות לי.

מבגדי הטיולים והציוד שחיכו בסבלנות כל הקיץ.

מהקימה והיציאה המוקדמות בבוקר,

מהחברה שצפויה לי ליום הקסום הזה,

מהאוויר הטרי,

השחר שמתחיל לבצבץ בתוך אפלת הדרך,

ומהלא נודע שתמיד פוגש אותי ביום שכזה.

זהו יום למיטיבי לכת.

אנחנו יורדים בשיפוע מטורף ושרירי הרגליים רועדים.

כל הגוף מתחיל להיזכר לאט לאט.

ב׳ ראש השנה.

אני מתעוררת כשכל הגוף כואב.

כואבות לי פינות בגוף שאני עצמי לא זכרתי שקיימות.

קשה לי לרדת במדרגות,

להתכופף למכונת הכביסה,

לטייל עם הכלבה,

ועוד כמה פעולות הכי בסיסיות.

ואני מאושרת.

החיוך לא יורד ממני.

מסתבר שאפילו קצת התגעגעתי לכל ״החבילה הזו״ .

😊

תגידו מוזרה,

אבל אני בטוחה שלכל אחד ואחת,

יש את הכאב הזה שגורם לו לכיף קטן.

זו יכולה להיות מתיחה טובה בבוקר,

אחרי אימון ריקוד/כושר,

מסאז׳.

יש את אלו שנהנים לעבוד יום שלם במטבח,

לטרוח עד שהרגליים כואבות,

ולדעת שהילדים באים בערב לאכול.

כאלו שאוהבים לאכול חריף עד שהפה בוער.

יש שאוהבים תחושת כאב בזמן סקס,

יש שאוהבים גירוד חזק מאד,

ויש שאפילו נהנים מהתחושה הכואבת,

בזמן פיצוץ של חצ׳קון.

יש קהילות בהן נשיכות,

הן חלק בלתי נפרד מצורת גילויי האהבה,

(תעיד על כך אחותי,

שהייתה חוזרת עם סימני ״שעונים״ על הידיים,

מנשיכות של חברה אהובה בגן).

אנחנו אוהבים גם כאבי נפש.

כמה כואב וכמה מתוק ללדת.

לשלוח את ילדך בפעם הראשונה לגן,

ולדעת שאת כבר לא כל עולמו.

כמה כואב וכמה נהדר,

להיפרד מהם בשדה התעופה לפני הטיול הגדול,

או למסור את ביתך לבעלה לעתיד תחת החופה.

כמה כואב לעזוב מקום עבודה קודם,

שהשקעת בו את כל מה שהיה לך,

כי יש כאן כאבי גדילה ואת מוכנה לשלב הבא.

זה מרגיש כואב.

זה לא נחווה לנו כסבל.

זה נחווה כחלק ממכלול החוויה.

הגוף והמיינד מפרשים את כל המצבים הללו,

כמה שמיטיב איתנו,

כחלק מהתחושות,

שמתקשרות לנו בראש כהנאות החיים.

החיווטים שנרקמים במוח,

מקוטלגים למקומות הנעימים.

🤩

אבל,

אם היה כואב הגוף מנפילה❓

הוא יכול לכאוב גם משפעת או מכות לסוגיהן,

מתנועה לא נכונה,

מפרידה,

או ממילים קשות שנאמרו,

בין אם נאמרו במטרה להכאיב או שלא.

שם היה הכאב מקוטלג בראש ל״לא נעים״.

כשנורת ה״לא נעים״ נדלקת 💡,

המיינד מגייס את ה - mood ההשרדותי,

ופועל מיידית לנקיטת פעולות,

כדי להעלים את ה״לא נעים״ הזה.

אנחנו בהתנגדות.

אנחנו עושים את כל שביכולתנו כדי שזה לא יהיה שם,

ואז מתחילים גם לסבול.

כאב * התנגדות = סבל

הכאב הוא חלק מהחיים.

כשכואב,

זה אומר שאני חיה והגוף מדבר אלי.

הוא לא בהכרח אומר שלא טוב לו.

הוא אומר שהונף דגל,

ואפשר לעשות בדיקה באחריות רבה ובסקרנות,

לא מתוך שיפוטיות,

לא מתוך סיפורים על סיפורים שמתנגנים בראש,

על העבר, העתיד ומה שביניהם.

לא מתוך התמודדויות של אחרים והסיפורים שלהם.

להתעניין בסוג הכאב ובאופיו.

״כואב לי הגוף עכשיו בגלל השפעת,

זה מובן.

מעניין שכואב בשרירים שבצידי הגוף,

אבל לא כואב ברגליים״.

יש כאבים שהם דגל אדום.

חייבים להיות מטופלים מייד ובאחריות.

אבל ברוב הפעמים אפשר להוריד את הדגל שהונף.

אפשר לנסות להסתכל על מכלול החוויה.

לגלות מה יש כאן בנוסף לכאב.

מה איברים אחרים מספרים לנו.

האם יש כאן רק כאב שצובע את כל ההתרחשות❓

אפשר להבין שיש כאן משהו תהליכי,

וזה יקח את הזמן שלו,

בין אם אתנגד לו ובין אם לא.

אפשר להבין לעיתים,

שזה כאב שהופך להיות דייר קבע בבית,

בין אם זה נעים לי ובין אם לא,

אבל אם אתנגד בכל מאודי -

קרוב לוודאי שאסבול הרבה יותר.

תרגיל חשיבה:

האם אתם יכולים להצביע על כאב נעים שחוויתם❓

וכאב לא נעים❓

במה הייתה שונה ההתייחסות שלכם בין השניים❓

מתי סבלתם יותר❓