מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי …29

כשאדם עומד מולי,

כועס,

עצבני,

מגדף,

צורח מילים קשורות ולא קשורות,

תזזיתי ולא מסוגל לשבת או לעמוד במקום -

אני מבינה שהוא בפאניקה.

שהוא לא מסוגל להכיל את הרגשות,

איתם הוא צריך להתמודד.

שהסיטואציה קשה מנשא עבורו.

אולי חוסר הוודאות לגבי ההמשך,

(כפי שהוא היה רוצה שיהיה).

שאולי הוא לא למד

(בגלל נסיבות חייו),

להתמודד עם שלל רגשות כאלה,

כשהם מציפים אותו.

הוא מתוסכל,

כי הערכים של מי שלא הוא,

מתנגשים עם הערכים שלו,

וזה מה שהוא יכול כרגע.

חבל לי על ההתמודדות הקשה שהוא עובר.

על הכאב שהוא חווה.

אני מזכירה לעצמי שזה לא קשור אלי,

זה קשור לזה שהוא כרגע בחוסר מסוגלות,

וחבל לי.

אני מנסה לנשום לרגע,

לא תמיד חייבים להגיב.

אני מנסה לשנן לעצמי איך זה נראה מהצד שלי,

בלי לשפוט.

לא כביקורת.

רק בלמידה.

מה אני יכולה לקחת מזה לעצמי.

איך אני יכולה לצמוח עוד קצת.

מנסה לזהות,

איזה רגשות כרגע כל כך דומיננטיים,

אצלו ואצלי.

איזה רגשות עדינים יותר נחבאים חרש.

האם זה באמת רק עניין של כבוד ?

אולי יש כאן גם אכזבה מציפייה ?

אולי בושה ?

אולי יש כאן תחושת בוז ?

אולי דווקא חמלה או אמפתיה שיכולים לעלות ?

אולי קצת נעים לי לראות את האחר בייסוריו ?

האם אני באמת מסוגלת לראותו בכאבו,

או שנסערת מידי ממה שעורר בי ?

מודה שבתור מי שמתאמנת במיומנויות החיים,

לא תמיד מצליח לי,

אבל לעולם לא אפסיק לנסות.