מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 34

💫על מרחב אישי.💫

אז איך למעשה תגדירו את המרחב האישי שלכן❓ 

40 ס״מ, 50 ס״מ, 1מטר❓

ואולי דווקא פחות❓

האם המרחק הזה משתנה אצלכן מאדם לאדם❓

מסתבר שהמרחק הזה,

הוא מה שמבטא,

עד כמה אנחנו מרגישות בנוחיות,

בקרבתו של האחר.

אם בגלל הריח,

אם בגלל מגע אפשרי,

ואם פשוט בגלל נוכחות נוספת בסביבתי,

שהיא לא אני.

ככל שאנחנו מרגישות יותר קרבה רגשית,

לנוכחות אחרת,

כך הטווח הזה מתקצר. 

כאשר אין תחושה של קרבה,

או כשקרב אלינו אדם זר,

ו״פולש״ לתוך המרחב האישי,

כנראה שנעשה צעד אחורה.

התרחקות שנועדה להגן עלינו,

מפני קרבה וחשיפת יתר,

אליה אנחנו עדיין לא מוכנות.

המרחב האישי הוא לא רק פיזי.

כך אנחנו מוצאות עצמנו בסיטואציות,

בהן הודפות שאלות שנראו פולשניות וישירות מידי,

לתוך נבכי הנשמה.

לחלופין מוצאות את סכר פינו נפרץ לחלוטין,

בפני אדם זר לגמרי,

רק משום שהייתה באוויר מן תחושה,

שזה בסדר להכניס אותו,

לתוך מה שהוגדר בתת מודע שלנו,

בתור אותו מרחב אישי.

לעיתים (ורק לעיתים),

אנחנו לא יכולות להכיל אפילו את הקרבה של עצמנו,

ואז מחפשות הסחות דעת שונות,

רק כדי לא להיות עם עצמנו במצב של פגישה 1-1.

אבל אני רוצה לדבר כאן,

על הרחבה  של המושג ״מרחב אישי״.

כשאני מסתכלת,

על מרחב גדול וענק ופרוץ ופתוח,

והופכת אותו לאישי,

בחוויה הייחודית שלי,

בהתאם למה שקלטו אותו עיני.

כאשר אני מתבוננת על נוף אינסופי בטבע,

או על אינטראקציה בין בעלי חיים.

על סיטואציה הזויה בין שני אנשים זרים בסופר,

או כאשר צופה על קבוצה של אנשים,

(זרים או מוכרים),

וההתנהלות ביניהם,

(לוויה? חתונה? חג בקרב המשפחה?).

בוחנת ע״י כל הסנסורים,

שהוענקו לי במתנה ביום היוולדי,

ואשר שכללתי עם הניסיון והשנים. 

כאן אני הופכת את המרחב הענק,

להיות המתנה האישית שלי.

אני בתהליך של למידה.

מתבוננת

מקשיבה

מריחה

טועמת

חשה

גם האינטואיציה עובדת לא מעט

לומדת ומבינה בדרך שלי.

נותנת לכל הרכיבים הסמויים להתערבל,

ליצור את המרקם שנכון לי,

ואז להפוך את כל המרחב האינסופי להיות אישי ושלי.

אז טיפות של גשם הופכות להיות מרחב אישי,

קרני שמש,

חיוכים של אנשים,

ואפילו אבן על המדרכה,

או עיניים מתבוננות של כלב רחוב.

עכשיו המרחב האישי שלי כבר לא כל כך מוגבל.

נושמת בהוקרה את המרחב העצום לתוכי,

ובנשיפותיי מחזירה לו את שבקרבי,

ואנחנו הופכים להיות חוויה שלמה.

הגבולות נפרצים.

קוראים לי לטרוף את העולם.

לחוות אותו בכל דרך,

שתרגיש לי (ורק לי),

טובה ונעימה ומשכרת את החושים.

לכו להרחיב את המרחב האישי

העולם מחכה לכן.