מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 41

לא תאמינו מה קרה לי היום.

התפוצצתי מצחוק 🤣.

בשלב כלשהו של היותך אישה,

את מגלה את הדבר המדהים הזה,

שהרגל לא גדלה יותר,

ואת יכולה להתחיל לצבור נעליים 🤩.

כמעט אין דבר כזה לזרוק,

(פרט להוואיאנאס מפעם לפעם),

וכך במקום להגיד להן שלום,

את מנכסת לעצמך ברחבי הבית,

עוד מגירות ועוד ארוניות,

מדפים פתוחים, מדפים סגורים,

ולפעמים רק קיר סתמי,

שהן יכולות לעמוד סדורות לאורכו.

מתארגנת לאחת מתוך סדרת הרצאות שלי באיגודן,

בוחרת אאוטפיט,

נשאר רק עוד להתאים נעליים.

פותחת מגירות, ארוניות…

ומגלה מאחור זוג שלא נעלתי כבר יובלים.

מתאים לי בול ללוּק שבחרתי,

תיק,

ועפה החוצה כי אוהבת תמיד להקדים.

אממה,

מגיעה לחניון,

יוצאת מהאוטו,

עושה ארבעה צעדים,

ובבת אחת מוצאת את עצמי עם תחושה מוזרה.

שני העקבים בו זמנית קרסו.

התפוררו,

התפיידו,

נעלמו,

עזבו את הבית…

כמו לדרוך על שתי עוגות בחול.

אני מסתכלת ולא מאמינה.

יש לי הרצאה בעוד 15 דקות.

יכולה לתפוס את הראש,

להתעצבן, לבטל, לדחות, לנסות לדבר עם…

…אז זהו שלא.

מתפוצצת מצחוק,

מורידה את הנעליים,

זורקת אותן לפח בכניסה לבניין ונכנסת פנימה.

(מזל שהציפורניים היו מסודרות 😉).

המבטים והתגובות היו פרייסלס.

החיוכים של האנשים ברגע ששמו לב,

ההערות המצחיקות (״הזוּלה זה מימין״),

ההערות הפולניות (״את בליינד חוזרת חולה״),

וההצעות הנדיבות (״יש לי מלא נעליים באוטו״).

מסתכלת בזווית העין על החלון הגדול,

בחוץ יורד מבול,

וחושבת,

כמה נעים יהיה אח"כ לקפץ יחפה בשלוליות.

לשחרר אחיזה,

לבחור את התגובה,

לגייס את חוש ההומור,

לזהות דפוסי חשיבה אוטומטיים שלי ושל אנשים,

להסכים לקבל את המציאות כפי שהיא,

לפתוח את עצמי בפני אינספור הזדמנויות חדשות ששוברות שגרה.

מיינדפולנס זו דרך חיים.

(וכמובן שלא פספסתי אף שלולית בדרך 🤣).