מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 43

בוקר.

הצעיר יושב עם כוס חלב.

אני עם הגב אליו,

מתעסקת על השיש,

עם כל הרוטינה הרגילה והאינטנסיבית המתבקשת מהשעה.

תוך כדי קילוף תפוז,

העמדת פינג׳ן עם ביצה על הגז,

טוסטים עם חמאה,

כריכים,

הכנת קפה,

הפשרת עופות לבישול,

פינוי הכיור משאריות הלילה...

אני שמה לב,

שקול נקישות שהיה ברקע,

מתחיל להיות נוכח יותר ויותר במטבח,

עד שמתפרץ לי משפט אוטומטי מהפה-

״מה אתה עושה?״

הקול הפסיק.

אני מתאפסת ותופסת את עצמי.

״לא אמרתי שתפסיק,

(למרות שלחלוטין זה מה שהתכוונתי).

רק שאלתי מה אתה עושה?״

- אהההה.

הוא אומר.

- הרעשתי עם הכוס.

       היא מתנדנדת על השולחן.

       נראה לי שהכוס הזו לגמרי עקומה.

- אתה בטוח שזו הכוס?

- את יודעת מה? אולי זה בעצם השולחן.

- ואיך אתה חושב שאפשר לבדוק את זה?

- בקלות.

לוקח את הכוס ומניח אותה על השיש.

- את רואה? ממשיך להתנדנד, הכוס עקומה.

- ואם גם השולחן וגם השיש עקומים ולא דווקא הכוס?

- בקלות.

לוקח את הכוס ומניח על הרצפה.

- ואולי גם הרצפה עקומה?

(מתי הפכתי לכזו קרציה?)

- בקלות.

לוקח עוד שתי כוסות מהמגירה וממשיך לחקור.

מתי הפסקנו להיות מדענים חוקרים?

למה בשם כללי התנהגות כאלה ואחרים,

על מה מתאים ומה לא מתאים,

הפסקנו לשאול שאלות?

איך זה שבלי משים,

אנחנו הורגים את זה גם אצל הילדים שלנו?

איך הזנחנו גם את החוקר הקטן והסקרן,

שגר פעם בתוכנו?

סגרנו אותם בחדר זנוח במוח וזרקנו את המפתח לים.

כמה אפשרויות לימוד חדשות אנחנו מפספסים.

חקר מדעי הסביבה שעוטפת אותנו,

חקר מדעי המוח שלנו עצמנו,

הרצון לגלות עוד ועוד,

היכולת להשתמש ביצירתיות שלנו לשם כך.

יפה - לא יפה.

נוח - לא נוח.

לוחץ - רפוי.

כייף - מעצבן.

מתאים - לא מתאים.

בא לי - לא בא לי.

טעים - לא טעים.

ריחני - דוחה.

מקצוענית - חובבנית.

נעים - לא נעים.

כל זמן שלא מופיע התיוג בראש -

יש חקר ובירור.

ברגע שהתיוג מופיע,

אנחנו מחפשות בתוכנו רק את אותם דברים,

שיתמכו בקביעה שלנו.

מה שנקרא -

״לא לתת לעובדות לבלבל אותנו״.

לפני כמה שנים,

קראתי באיזה מגזין,

על תערוכת פרחים בהולנד,

בה הוצג פיתוח של פרח,

בעל עלי כותרת בצבעים שונים.

ממש כמו שהיינו מציירות כשהיינו קטנות.

בשלהי המאה הקודמת.

קארל בארנס –

חקלאי מבוגר חצי אינדיאני שגר במדינת אוקלהומה,

והיה מגדל תירס כל חייו,

פיתח זן מיוחד של תירס,

שנקרא "אבן זכוכית" (glass gem),

והוא צבעוני וראוי למאכל!

רק מי שלא מקובע בחשיבה,

שמגיע אל המציאות ממקום חוקר,

יוכל לערער על החשיבה,

שפרח או תירס חייבים להיות בעלי צבע אחיד.

לכו לחפש את המפתח,

ולפתוח לקטן הזו שנעול כבר שנים,

את הדלת.

קחו משפט או הנחה שלכן על העולם.

כאלה שהיחס שלכן אליהם מקובע.

נסו להגיע אליהם בסקרנות.

נסחו לעצמכן שאלות חקר.

צאו לערוך ניסויים.

מה למדתם?

לאלו מסקנות הגעתן?