מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 47

21/12

בעודנו בדרכים,

הזכרתי להם,

שהיום הוא היום הקצר בשנה 🌚.

הוא אמר שזה אומר,

שהיום רשמית מתחיל החורף ☃️.

היא אמרה שאיזה כייף,

כי זה אומר,

שמהיום הימים מתחילים לאט להתארך 🌥,

(והתכוונה שיהיו לנו יותר שעות אור).

כשאני מנסה לחבר את כל ה -

״סורה חושך הלאה שחור״,

עם התבנית שהשתרשה אצלנו,

שאור הוא נהדר -

☀️ ״האור בקצה המנהרה״,

☀️ ״ראיתי את האור״,

☀️ ״נצנץ לי רעיון״.

וחושך הוא נורא -

🌘 ״היה לי יום שחור״,

🌘 ״עובד בשחור״,

🌘 ״black out”.

יחד עם השמחה שלה,

בכך שהנה מעכשיו הימים מתארכים,

עולה בי מחשבה,

שכמו שאין יום טוב ויום רע.

כי יום הוא יום.

כל היתר זה פרשנות שלנו לראיית המציאות,

בדרך המאד סובייקטיבית שלנו.

גם בהתייחסות שלנו אל אור וחושך,

השתרשו פרשנויות שגררו אחריהם,

שלל ביטויים,

שפתאום השכיחו לנו,

שכשאנחנו מתנשקים,

רובנו עוצמים עיניים באופן כמעט מידי,

כדי לחוש יותר טוב בשאר החושים שלנו.

כששעות החשכה מגיעות מוקדם,

אצל רוב המשפחות יש התכנסות יותר מוקדמת,

שמאפשרת יותר זמן יחד.

כשמגיע הלילה,

הרבה מאיתנו מסיימים את שעות העבודה,

ואז אפשר לבלות ביציאות משותפות,

כזוג או עם חברים,

ולהנות מחיי לילה עשירים,

וכל מה שהם מאפשרים שלא מוצע לנו בשעות היום.

הרבה יותר רומנטי.

יש חיות שמצליחות לצאת החוצה מהמחבוא,

רק בחסות הלילה.

לעומת זאת,

בחסות האור,

אני לא יכולה לצאת החוצה בלי משקפי שמש,

(גם בחורף)

כי רגישה מאד לקרינה.

כשהאור חודר בבוקר דרך הווילון,

אני מבינה שנגמרו שעות ההתכרבלות,

שאני כל כך אוהבת,

ובעוד רגע תתחיל ההמולה של היום,

(בלי קשר לתכנונים של אותו יום).

באור החשיפה היא טוטאלית,

לא לכולם זה מתאים.

רצף של שעות אור nonstop,

בתאים קטנים של בתי כלא,

הם אחד העינויים שהכי קל להשתמש בהם.

תכלס,

הגוף שלנו זקוק גם לשעות האור וגם לשעות החשכה,

לצורך התהליכים המטאבוליים שלו.

התרגלנו להשתמש בביטויים של אור וחושך,

כמטאפורות לטוב ורע.

אור הוא בסה״כ אור.

חושך הוא רק חושך.

בשניהם יש הרבה טוב והרבה רע,

בהתאם למה שאנחנו נבחר לייחס להם.

כמה אנחנו אוהבים שהם מתערבבים לנו -

שעות של זריחה,

שעות השקיעה,

ליקוי חמה...

*תמונה של כייף בחשכה...