מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 48

זיקוק.

מתחיל את חייו שחור,

בהמתנה בתוך שקית חשוכה,

עד שיגיע הרגע הנכון ויישלף מתוכה.

הוא מגיח לעולם בדיוק ברגע שמח,

ברגע מפתיע,

ברגע חוגג.

ניצת בעזרתו האדיבה של מקור חום ואור אחר.

למשך כמה שניות הוא כוכב הערב.

מפיץ אור וגיצים לכל עבר,

יש לו חיים משלו והוא מתקדם לאורכו של המקל.

הוא מסיים את חייו כאוד מעשן ואדמדם,

ואז כבה.

זיקוק לא מתרכז ברגע ההגחה לעולם,

וגם לא ברגעים בהם הוא דועך.

מה שהיה ומה שיהיה,

הם רק סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

זיקוק נותן את כל האנרגיות שלו,

את כל מרצו ויהבו,

במשימה שלקח על עצמו - מתרכז ב״כאן ועכשיו״.

הוא מלא חיים ותקווה ודרכו ברורה.

אינו יודע אם מישהו יכבה אותו באמצע הדרך,

או שידליק באמצעותו זיקוקים רבים אחרים.

זורם,

חי ונהנה מהרגע,

נהנה ממה שהרגע מאפשר לו.

גם אנחנו סוג של זיקוקים בעולם,

זמננו כאן קצוב.

גם אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים,

לגבי העבר והעתיד,

סיפורים שלכל אחד יש את הגרסה שלו לגביהם.

כמובן שבניגוד לזיקוק אנחנו נוטים להאמין שיהיה...,

אבל האם אנחנו מחכים,

שמישהו יכבה אותנו או ידליק באמצעותנו באמצע הדרך ?

שמשהו יקרה כאילו מעצמו ?

או שאנחנו לוקחים אחריות על דרכנו.

האם אנחנו יודעים גם להנות מה״כאן ועכשיו״ ?

לעצור מפעם לפעם,

לנשום עמוק.

להנות ממבטים ימינה ושמאלה,

על הנוף היפיפה שנקרה בדרכנו,

או רק חדורי מטרה,

ומתייחסים ל״קוצים שבדרך״ כתשלום אגרה הכרחי ?