מיינדפולנס, איך זה יכול לעזור לי…5

קצת על חוסן נפשי,

ואיך זה קשור לאושר שלנו.

את החוסן הנפשי של אדם,

אנחנו יכולים לאמוד,

לפי הזמן שלוקח לו להתאושש ממשבר.

אנחנו לא מצפים שידחיק ויחזור לשגרה,

וזה גם ברור שיכאב או יתאבל,

או יגיע לתהומות של עצב,

או כל רגש קשה שעליו להתמודד אתו.

אבל אצל אדם עם חוסן נפשי גבוה,

קיימת ידיעה פנימית,

שיוכל לעמוד גם בזמנים קשים כשיקרה אליהם,

שיוכל לעבד את מה שצריך לעבד,

וכשמגיע הזמן הנכון,

ידע לחזור לתפקוד מלא,

גם אם נושא בתרמיל ההיסטוריה שלו התמודדות נוספת.

אנשים כאלה,

בזכות הידיעה הפנימית הזו שלהם,

חיים במצב תודעתי פחות הישרדותי,

ולכן משאירים ביומיום שלהם יותר מקום לבחירה,

יותר מקום לניהול עצמי מיטיב.

יהיה בהם משהו שמסתכל על המציאות יותר בקבלה.

יותר בנינוחות שלווה.

זה קשור לגישה שלנו לחיים בעולם הזה,

וזה גם מה שיכול להוריד או להגביר,

את רמת האושר שלנו.

לא,

אני לא מייחסת את האושר,

למענה על תשוקה רגעית כמו קוביית שוקולד,

או צפייה בהופעה בקיסריה של זמר נערץ.

אני מדברת על משהו הרבה יותר עמוק מזה.

על אושר שיכול להסתכל מעט פנימה ולהגיד -

״בסך הכל טוב לי״.

סוג של ״סיכום רשימת מכולת״ שאומר:

בזוגיות....

בעבודה......

בבית......

תחביבים.......

חברים........

בסך הכל טוב לי,

(וכאן נזהר מ״טוב לי" בהשוואה ל..., או טוב לי מבפנים).

אי שביעות רצון מאחד מהתחומים האלה או אחרים,

לא תעיב על כל היתר,

אלא תשמש כגורם מוטיבציוני,

לקום ולעשות שינוי במידת האפשר,

ואם לא,

נקבל את המציאות מבלי להתמוטט.

האם אדם שחווה טראומות וסערות בחייו יכול להיות מאושר?

אני אוהבת להסתכל על האושר האמיתי שלי,

כמו על אבן קטנה ששוקעת לאיטה בים.

בהתחלה, כשהיא למעלה,

כל אוושת גל,

מטלטלת אותה למעלה ולמטה.

אבל האבן הזו שוקעת לאיטה,

ועם הזמן,

הסערות הגדולות ביותר שם למעלה,

מעל קו המים,

כבר לא מזעזעות אותה.

יש בה משהו שמרגיש יציב מאד

ככל שמתקרב לקרקעית.

מבין ששם למעלה הכל רגעי ומשתנה.

אבל אני בבסיסי יודע להיות מאושר.

ככל שהאבן הקטנה שומרת על מקומה,

בקרקעית האוקיינוס,

היא הולכת ומתעבה,

ומתחזקת פרספקטיבת האושר שלה,

בהתבוננה מעלה לעבר קו המים.

בעת תרגול מיינדפולנס,

אנחנו שוהים בהתבוננות,

לומדים להסתכל על המציאות בעיניים אחרות,

לא להאמין תמיד לכל המחשבות,

(במיוחד לאלה שמשתקות ולא מאפשרות צמיחה).

אנחנו לומדים ״ליפול״ ולהחזיר את עצמנו שוב ושוב,

משפרים את מערכות היחסים שלנו,

ובכך גם את התחושה,

ש״העולם מיטיב איתי״,

ואני מוקפת אהבה.

אין ספק שמרגיש הרבה יותר מאושר,

להתנהל ככה בעולם.

״…לא הכל יטלטל אותנו

לא הכל יכה

ומה שייפתח לנו

מחכה״

(ריטה)