מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 54

זוכרים את הסרטון הויראלי ״why worry”?

אז למה בכל זאת אנחנו דואגים כל הזמן?

במסגרת תחביבי המוזרים,

אני אוהבת מאד ״לצוד מילים״.

היום במהלך שיטוטי ברשת,

נתקלתי במשפט המיוחס לראב״ע:

״העבר אַיִן,

  העתיד עדַיִן,

  ההווה כהרף עין,

  דאגה מנַיִן.״

(הכי מיינדפולי בעולם!)

פתאום צדתי ביטוי נוסף.

״מקדמת דנא״,

שפירושו ״מימים ימימה״,

או במילים אחרות,

מזמן עבר שכבר רחוק מאד מאתנו,

אולי אפילו מימי קדם.

חכו.

עכשיו זה מגיע…

אני מוסיפה נקודות בין אותיות המילה ״דנא״.

ד.נ.א.

קולטים❓

האסימונים ירדו❓

המקור של הקיצור DNA,

הוא כמובן ראשי תיבות של מונחים בביולוגיה,

אבל ההקשר מצמרר.

הרי כל הדאגות הבלתי פוסקות שלנו,

אלה שמנהלות לנו את היומיום,

שלא נותנות לנו מנוח,

מקורן בראשית החיים - בקדמת דנא.

זה ב ד.נ.א. שלנו.

זה הישרדותי בין אם נרצה או לא.

כך מתוכנת המוח שלנו.

הוא נע ללא הרף בין העבר לעתיד,

כדי לבדוק את כל האפשרויות.

הוא מנסה על סמך ניתוח העבר,

לנבא היכן יכול להשתבש העתיד.

הוא חייב ״להחיות את השיבוש בתוכניות״,

גם אם רק בדמיון,

כדי לנסות להיות יצירתי ולמצוא פתרונות ראויים.

אבל אז נוצר מצב של דאגות בלתי פוסקות,

ובעצם אנחנו מפסידים את ההווה,

שהוא ורק הוא היחיד שלא בדמיוננו,

והוא חולף כהרף עין.

מסתבר שאפשר להתאמן ב״לא לפספס את הרגע״.

המנגנון ההישרדותי שירשנו ב DNA שלנו,

חיוני מאד בזמנים של עקה.

אבל אנחנו לא באמת חייבים,

להעביר את כל חיינו בחרדה קיומית.

מחקרים הראו,

שכשמתאמנים ״בשימת לב לרגע הזה״,

האמיגדלה (האחראית במוח על ההישרדות),

הולכת וקטנה.

האונה הקדם מצחית מתפתחת,

ועוזרת לנו לעשות החלטות יותר מושכלות,

שלא נובעות מחרדה קיומית אינסופית,

אלא ממקום שקול ובוחר.

ולא סתם נבחרה המילה באנגלית - present.

ההווה הוא המתנה שלנו 🎁.

״מרגע לרגע, באופן מכוון ובלתי שיפוטי״.