מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 58

ט״ו בשבט

שרשור אהבה לסביבה:

כשאני בטבע,

אני מרגישה שהלב מתרחב,

הגבולות הפנימיים שלי מתחילים להיטשטש.

מנעולים שסוגרים מבפנים, נמסים מעצמם.

אני הופכת להיות גרסה יותר טובה של עצמי -

בעיני עצמי.

בשנים האחרונות

למדתי לא לקבל גם אותו כמובן מאליו.

הטבע היה עבורנו,

מיליונים רבים של שנים - בּאפר Buffer ,

כלומר ספג את כל מה שהפלנו עליו בהכנעה.

הצליח לשוב ולשלח שורשים עמוקים,

לצמח גזעים תמירים,

לגדל ענפים,

לכסות אותם בעלים,

להפריח פרחים,

ואף לשוב ולהניב לנו פירות.

מסביב,

צימח ירוק רענן גם נמוך מגובה העיניים,

וגם הרבה מעליהן.

שוב ושוב ספג בהכנעה,

שוב ושוב הפלנו עליו מכות קשות.

עושה רושם

שבעשורים האחרונים כבר קשה לו,

כבר לא כל כך מצליח לו לספוג,

לא כל כך מצליח לשקם את עצמו מחדש,

והוא משמיע קולות ייאוש חרישיים,

כמו שרק הוא יודע,

בראש מורכן ונבוך,

בשקט בשקט.

😢

לכולנו יש חלק בכך,

אם נודה וגם אם לא.

ואני יודעת שהרגלים של שנים,

מאד קשה לעקור משורש,

(גם כשאלו הרגלים שבשמחה היינו מתנערים מהם).

לא כל אחד בנוי עכשיו לקומפוסטר בחצר האחורית,

אבל אפשר להתחיל בקטן.

*להעדיף כלים רב פעמיים גם בטיול

(גם אם זה אומר להכניס הכל לשקית ולטפל בבית)

*לא להשליך אשפה מחוץ לחלון הרכב,

(כי בדיוק ברמזור מתחשק לסדר ולנקות אותו)

*אפשר בקלות למחזר בקבוקים, עיתונים...

אין ישוב היום בארץ בלי כלובים המיועדים לכך.

*שקיות וסלים רב פעמיים בקניות.

*לפעמים אפשר פשוט לומר ״אני לא צריכה שקית״,

ולקחת את שני המוצרים ביד.

הבנתם את הרעיון? 🤩

מוזמנים/ות להעלות כאן את כל הרעיונות הקטנים שיכולים לתמוך בסביבה שלנו,

כאלה שלא דורשים הרבה מאמץ,

אבל אם כולנו ננסה,

יהיה כאן שינוי גדול.

מיינדפולנס היא דרך חיים.

אנחנו לומדים/ות לאהוב את הסביבה.

אנחנו לומדים/ות לאהוב את עצמנו.

לא לכולם/ן זה טבעי לאהוב את עצמם/ן כמכלול,

את כל ה״חבילה״ בה אנחנו תופסים/ות את ה״אני״ שאנחנו.

אנחנו מבינים/ות שאין באמת נפרדות בינינו לסביבה.

כולנו שייכים/ות למערכת אקולוגית ענקית ומסונכרנת.

ומה קורה כשהסנכרון אובד?