מיינדפולנס, איך זה יכול לעזור לי…6

על חורבן הבית,

שנייה לפני ט׳ באב...

מותר לי לשנוא, לכעוס, להיות מתוסכלת או מאוכזבת…

שנאה היא רגש לגיטימי,

כמו כל הרגשות שנולדנו איתם.

אם לא היינו שונאים ושנואים,

לא היינו מעריכים כוחה של אהבה.

אבל,

כשאנחנו שונאות צדדים מסוימים בתוכנו,

כשלא חוקרות אותם פנימה,

לא נוכל לפרום את הסבך שבתוכנו.

אם לא ניתן גם לשנאה מקום אמיתי של הבנה,

ולא נחיה איתה בקבלה הבנה וחקר סקרן,

יקשה עלינו מאד להשהות את התגובות האוטומטיות,

שלא בהכרח ייטיבו איתנו.

נפגוש מסביב את כל המראות שבעולם,

שיזכירו לנו בחוץ,

מה אנחנו שונאות בפנים.

אז הבית שבפנים נחרב.

אז אנחנו מחריבות גם בתים של אחרים.

אהבה מתחילה מבפנים.

ואז נפתח חלון אל העולם.

מי שאוהבת את כולה,

תדע לאהוב גם את אלה,

שלאחרים עוברים כמו צפרדע בגרון.

כשטועמים מים מכוס עם כפית מלח - הטעם נורא.

כשטועמים ממעיין מים זכים עם כפית מלח -

טעם המלח אינו מורגש כלל,

אנחנו יודעים שהוא שם,

אבל הוא נמהל בתוך כמות המים הגדולה,

וכבר אינו מכתיב את הטעם.

אנחנו לא יכולים להימנע מכאב בעולם,

אבל כשמגדילים את המיכל,

הכאב יכול להפך לנסבל.

אנחנו יכולים אפילו להרים מעט את הראש,

ולראות איזו צמחיה יפה גדלה סביב למעיין,

ואיך הוא הפך למקור חיים גם לחיות נוספות.

במפגשי מיינדפולנס,

אנחנו לומדים להגדיל את המיכל.