מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 66

שיעור פילאטיס מכשירים.

הרגלים משרטטות מעגלים באוויר.

המורה שואלת את אחת הבנות,

מדוע כל הגוף שלה מכווץ.

אני שמה לב שגם אצלי,

לא רק הרגליים עובדות.

הכתפיים מכונסות בחוזקה לכיוון האזניים,

והפרצוף בהבעה של ״קשה לי״,

עובד על סדרת הקמטים הבאה.

לוקחת כמה נשימות לכתפיים ומשחררת.

לוקחת עוד נשימה עמוקה ומרפה את שרירי הפנים.

עכשיו מתמקדת שוב ברגליים.

קטע,

הן מצליחות לנוע גם כשהפרצוף לא מכווצ׳ץ,

כל פלג הגוף העליון רפוי,

והרגליים עובדות ״באבו- אבואה״.

כשהמיקוד הוא ברגליים,

אפשר להרפות את חלקי הגוף האחרים.

כשאני זוכרת לנשום,

זה קורה כאילו מעצמו.

הלילה היה לי קשה להירדם.

המון התרחשויות קורות כאן.

ואז הבנתי,

שהפעם המחשבות הן אלה שמכווצות,

במקומות שלא משרתים אותי.

במה אני בוחרת להתמקד?

עצמתי עיניים וכיוונתי את המיקוד לתחושות הנשימה.

כשהגיעה לבקר מחשבה מכווצת,

בירכתי אותה לשלום,

שמתי לה שלט ״מיד אשוב״,

וחזרתי בעדינות להתמקד בנשימות.

בעליה ובירידה של הבטן.

בהתרוממות והשקיעה של בית החזה.

באוויר שנכנס ובאוויר שיוצא.

דקות ספורות בלבד.

בלי להילחם.

משחררת את המאבק.

פתאום זה עבר כאילו מעצמו,

ממש כמו שיר שנתקע בראש,

ורק כשמפסיקים להילחם בו הוא באמת נעלם.

ואז הבוקר - יוצאת אל שיירי מזג האוויר הסוער.

שמתי לב להמון שלוליות קטנות ארוכות,

על דק העץ שבחוץ.

בכל אחת מהן,

השתקפה זווית אחת מאד צרה,

של התמונה הכוללת שבחוץ.

המחשבות שלנו הן אף פעם לא התמונה הגדולה.

הן תמיד אוסף של שלוליות/ מחשבות,

לפיהן אנחנו מפרשים/ות את המציאות.

אפשר להרחיב את ההסתכלות,

ולראות שיש שם,

עוד שלוליות/מחשבות במציאות שלנו.

אפשר לבחור,

באיזו שלולית/מחשבה אנחנו רוצות להתמקד.

יוצא,

שאף אחת לא הולכת לישון ומחמיאה לעצמה,

על כי היום הגעתי לאסוף את הילדים בזמן,

הצלחתי להצחיק את הפקידה בשולחן לידי, 

לא ברחתי מהעבודה,

למרות הנזיפה שקיבלתי (שלא בצדק),

ישבתי עם הילד על השיעורים,

למרות שהייתי שמחה,

להוריד אותו עם מכתב ויתור זכויות,

בפתח הבית של המורה ו....

בד"כ בסוף יום,

אנחנו ממלאות את הראש,

באייך עוד הדברים יכולים להשתבש,

במה עוד הייתי צריכה לעשות,

ומה רצוי מאד שאעשה כבר מחר בבוקר.

נסו לתת לעצמכן מחמאות בסוף היום

להתמקד במה שדווקא הצליח לכן,

בחוש הומור,

ביכולת התמדה,

בניתוח מצב,

ארוחת צהרים טעימה שהעמדתן על השולחן,

משחק עם הילדים,

מילה טובה לשכנה,

בתכנון זמן אפקטיבי,

ביכולת טכנולוגית מופלאה,

בסובלנות לאנשים שמאתגר להיות סובלניים אליהם,

שמירה על קור רוח בשעות שהרגשת שהיה שם.

אפשר להתמקד גם סתם בדברים טובים,

שממלאים את חיינו עכשיו רק בגלל שהם פשוט שם.

לקום במיטה חמה,

הגוף מתפקד,

יש לי אנשים שאוהבים אותי,

יש לי קורת גג,

יש חשמל (גם אם בא בהפסקות),

וגם מים בברז (אפילו חמים לפי בחירה שלי).

קולות של ציפורים שמבשרות אביב,

כוס קפה טעימה,

ילד שבא לחבק ואומר ״אני אוהב אותך אמא״.

יש הבנה ?

להתמקד בטוב זו בחירה.

הרי אנחנו לא חייבים להיות מושלמים בהכל.

אבל זה צובע לנו את המציאות,

בצורה הרבה יותר מאוזנת.

אגב,

זה תרגיל מצוין לעשות גם עם הילדים בערב.