מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 68

רשמית האביב כאן,

והנה שתי מחשבות על חוטמית זיפנית:

📌  אין לי מושג עדיין,

(רוצה לחשוב על זה עוד קצת),

מה יש דווקא בה,

שמרגש אותי מחדש בכל שנה.

אולי העמידה הגאה שאומרת-

״חיכיתי בסבלנות כל החורף,

שהעין שלכן תשבע מהכלניות הרקפות,

ושאר הפופולריות שכולן נוהרים/ות בהמוניהם/ן לצלם.

עכשיו תורי״.

אולי זו שוב זקיפות הקומה,

שפשוט עומדת שם ״ראש אחד מעל כולם״,

בלי להתנצל.

משוויצה ביופייה.

מגיע לה.

עשתה עבודה ממש טובה בשנה הזו,

וזה בדיוק הזמן הנכון להתחיל ליהנות ממנה.

אולי זה האסוציאציה שלי שרואה אותה,

כמו סוג של פריסקופ סקרן,

מתמתחת ככל שיכולה,

כדי לגלות מה השתנה כאן בינתיים,

בחודשים האלה שהייתה ממש עסוקה בטיפוח פנימי.

בכל אופן,

ממש התחשק לי,

חוטמית זיפנית נהדרת שכזו אצלי בגינה.

ממידע שפוזר ברחבי הרשת,

הבנתי שפשוט צריך לעצור ליד אחת שכזו,

לאסוף את הזרעים,

ולהמתין בסבלנות לשנה הבאה.

כלומר לדחות סיפוקים.

לחשוב ולעשות עכשיו,

את מה שיניב תוצאות רק בעוד שנה.

ממש כמו כל אותן מטרות,

שאנחנו מציבים/ות לעצמנו השכם והערב.

בשלב כל שהוא,

אם רוצים שהחלום יהפוך למטרה ניתנת להשגה,

צריך לקום ולהתחיל בפעולה הראשונה.

קטנה ככל שתהיה.

סוג של התחייבות ראשונה שלי לתהליך.

הצעד הראשון שמעמיד אותי על הדרך,

ויוביל להמשך הצעידה אחריו.

📌 שמתי לב לאוטומט שלי.

הרצון לנכס לעצמי את היופי הזה שראיתי  בשדה.

 שיהיה לידי, יעמוד לרשותי,

ירחיב את ליבי,

ויהיה שם עבורי בכל עת שאחפוץ להתבונן בו.

בודהה אמר,

שהסבל בעולם מגיע מתוך טבעו של האדם לנכס לעצמו.

אנחנו מנכסות לעצמנו מרגע הלידה:

חפצים, אנשים, זיכרונות,

מחשבות לגבי כל מה שצריך/לא צריך להיות…

מנכסות לעצמנו תבניות חשיבה,

לגבי מי שאנחנו ומה מהות קיומנו בעולם הזה.

הסבל נובע מכך שקשה לנו לשחרר.

אנחנו נאחזות בכוח במוכר והידוע,

שמקנה לנו תחושת פלסיבו של ביטחון,

אבל הביטחון הזה מתערער בשנייה,

כשנדרש מאיתנו שחרור.

שחרור של שרשרת שנקרעה,

שחרור אהבה שהסתיימה,

שחרור של ילד שלנו שהתבגר,

שחרור של אדם קרוב שנפטר מהעולם.

שחרור של תפיסת האני שלנו,

כפי שסיפרנו לעצמנו שנים.

ממש השתכנענו בכך,

ופתאום בזעזוע גילינו שזה ממש לא כך.

בחמלה כלפי מי או מה שמשחררים.

בחמלה כלפי עצמנו.

החלטתי להשאיר אותה שם❗️

על כל זרעיה הנהדרים.

הם ימצאו את הדרך שלהם.

הטבע ידאג להם לצמיחה במקום הכי נכון.

בשנה הבאה,

אם יזדמן לי שוב המזל,

אוכל לחלוף לידה פעם נוספת,

ואולי לגלות שם,

משפחה של חוטמיות זיפניות

שגדלה להיות חמולה מסועפת וענפה.

אולי בזכותה,

עוד שכמוני,

תצלחנה ללמוד על עצמן משהו חדש

שלא ידעו עליו קודם.

תודה לך חוטמית

היית לי למורה נהדרת 🙏🏻