מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 70

(קישור לסרטון בסוף הפוסט)

צאו לחופש - המצרים טבעו כבר מזמן....

זוכרים את המשל על הפיל והיתד?

פילון קטנטן החל את חייו קשור ליתד באוהל הקרקס.

אינספור פעמים ניסה למשוך אותה ולהשתחרר ממנה.

בכל פעם שחפצה נפשו בחופש ניסה שוב -

אך לשווא.

בשלב כלשהו, הוא הפסיק להאמין.

הפסיק להאמין בזכותו.

הפסיק להאמין ביכולותיו.

הפסיק לבחון את המציאות בכל פעם מחדש.

הפסיק לבדוק בתוכו את המניעים החזקים מכל -

הרצון להיות חופשי והחרות להחליט עבור עצמו.

הפסיק לנסות.

הוא הפך למאמין הכי גדול ביתד

וביכולותיה מאגיות,

להגביל את חופש הבחירה שלו.

ישב ב״גטו״ הקטן שלו והאמין שכך נגזר דינו לנצח.

שזה אולי אפילו לטובתו - ועדיף שכך.

היום, הפיל הזה גדול ועצום.

יש לו יכולות אדירות.

בזירת הקרקס - הוא עומד על השתיים הקדמיות,

יכול בקואורדינציה מדהימה -

להקפיץ כדור על החדק,

ולהרים משקולות במשקל דמיוני.

אבל עדיין בוחר -

להמשיך להאמין בכוחה האגדי של היתד.

גם אם רק הייתה מונחת שם,

שוכבת על הקרקע,

היא הייתה מזכירה לו בעצם נוכחותה,

כמו מצבה,

את אובדן החרות.

הנסיבות בחייו השתנו.

הוא שכח כיצד מתכתבים איתם לפי האמת הפנימית.

למד לבחון את אותה מציאות,

כפי שאחרים רצו שילמד.

מרגע שינתקו את היתד מהקרקע,

ועד לרגע שיסתער על חירותו בארבעת רגליו -

יעבור עוד פרק זמן של הסתגלות.

ייקח לו זמן להבין מחדש מהו חופש.

שמגיע לו.

שהוא יכול.

מרגע שיצאו בני ישראל ממצרים

העבר רדף אותם.

היתד = המצרים, כבר לא הייתה שם.

הם שכחו כיצד להיות בני חורין,

לכן לא הגיעו לארץ המובטחת.

נשארו עבדים במוחם.

החשיבה התבניתית של השבי,

חיה כל כך חזק בתוכם,

שהפכה להיות חלק ממי שהם.

היתד כבר לא הייתה המצרים -

שכן הם כבר מזמן לא היו שם.

הם טבעו!

היתד הייתה האמונה המגבילה שאימצו לעצמם.

בני חורין,

הם אותם אנשים,

שיודעים להקשיב לעצמם הקשבה עמוקה.

מאתגרים את עצמם,

ו״מנערים״ בכל פעם מחדש,

את שק האמונות המגבילות שלהם,

את הדרך בה הם רואים/שופטים את עצמם,

את הדרך בה הם רואים/שופטים את העולם.

יודעים לקום ולפעול,

לפי אמות המוסר והאמת שלהם.

אינם כורכים את עצם הווייתם ופועלם,

רק בנסיבות שמוכתבות להם.

הם מתבוננים באותן נסיבות ובהתאם לכך,

מתוך קריאת המציאות והתכתבות עם מידותיהם,

(ולא מתוך דחפים רגעיים),

הם מבינים כמה מרחב הפעולה הוא עצום,

והחרות לבחור היא שלנו בלבד.

זהו אינו נרקיסיזם!

זו התכתבות והקשבה לנסיבות,

לאחר ולעצמך.

ומתוך כך תבוא הבחירה.

מתוך כך יגיע החופש.

מזהה מה היתד שלך?

מה מגביל את דרגות החופש שלך?

אולי זו החשיבה ש״לא טובה מספיק״?

״לא מגיע לי״?

״אם רק היה לי״?

״אם רק לא היה לי״?

אולי מזהה בתוכך יתד אחרת?

צאו לחופש - המצרים טבעו כבר מזמן....

מאחלת לכם את החופש לבחור.

חג חרות שמח.

לינק לסרטון