מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 76

סבתא שלי עליה השלום,

הייתה אישה חרדית.

בכל מוצאי שבת,

הייתה עורכת טכס הבדלה:

״…הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחל.

בֵּין אור לְחשֶׁךְ.

בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.

בֵּין יום הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה…״

טכסים יכולים להיות כובלים,

טכסים יכולים להיות נהדרים ומאפשרים,

אבל יש משהו בטכס ההבדלה הזה,

שעוזר להתכנס לסיום של האחת,

ולהתחלת קבלה של האחר.

(אפילו השבת עצמה היא הבדלה,

בין שבוע אחד לשבוע האחר).

נכון,

שכבר במהלך השבת,

אנחנו מתחילים להכניס את השבוע,

דרך המחשבות.

נכון,

שגם אחרי שיצאה השבת,

אנחנו נושאים אותה עוד קצת בתוכנו,

לפעמים אפילו גם לאמצע השבוע.

הטכס עוזר לנו להתחיל לעשות הפרדה,

גם אם מעט מלאכותית,

כדי שנוכל להתחיל להביא כוונה לדבר הבא.

לפעמים ביומיום הגדוש שלנו,

כשהכל מתערבב,

הבית, העבודה, המחשבות, הרגשות…

אנחנו מרגישים הצפה.

בדיוק לשם זה,

אני משתמשת ב״מרחב נשימה בשלושה צעדים״.

בתפר שבין ״פיזרתי את הילדים״

לבין ישיבה בעבודה.

בתפר שבין ״רבתי עם…״

לבין ״הי אמא, התקשרתי לשאול מה שלומך״…

טכס הבדלה.

מצרפת לכם הקלטה בתגובות הראשונות.

(חינמית וללא הרשמה)

בוקר לפני ריטריט ויפאסנה.

אני רוצה להפריד בין קודש לקודש.

בין הקודש של -

משפחה, בית, עבודה, חברות, תמיכה,

לבין הקודש של -

שתיקה מגינה, הקשבה ערה, לימוד, תרגול,

וצמיחה אישית.

בין האור האחד הממלא את ליבי באהבה ללא גבול,

לאור האחר,

העוזר לי לפתוח ולהרחיב את הלב הזה עוד ועוד.

בין עם האנשים היקרים המקיפים אותי ביומיום,

לעם האנשים שאני לא מכירה 99% מהם,

אין לי תקשורת איתם,

אבל הם תומכים בזמן האיכות הזה שלקחתי עבורי.

בין השבתה והורדת קצב לטובת עבודה פנימית,

לבין שיגרת החולין שאני מנהלת,

(ואולי היא מנהלת אותי),

והיא כל כך אינטנסיבית.

אז הייתי זקוקה לטכס הבדלה.

משהו שעדיין לא שם,

אבל כבר לגמרי לא כאן.

יש משהו טוב יותר מהטבע האהוב ?

יש משהו יותר טוב מנוכחות מלאה ברגע,

בתוך הטבע הזה ?

באמצע השבוע,

מקומות שההגעה אליהם לא טריוויאלית.

ולא תאמינו,

אבל לא היה איתי אף אחד.

(כלומר היה איתי אף אחד - שלי 😊).

*עין שרביט -

בירידה לכיוון בקעת יבנאל.

כשהגעתי הייתה משפחה נחמדה אחת,

ומייד הלכו.

המעיין זורם לתוך בריכת בטון גדולה,

משקיפה על כל הבקעה היפיפייה.

המים באיכות סבירה.

שימו לב!

האדמה סביב מלאה בנמלי אש.

זה לא מקום מתאים להתיישב לפיקניק.

אנשים יקרים נעקצו וזה לא נעים בלשון המעטה.

אם שמים מגבת על סלע,

לנער אותה היטב.

*עין קשיון.

ממש למרגלות התבור.

דרכי ההגעה קצת מורכבות.

יש כביכול המון דרכים על המפות,

אבל רובן חסומות.

היה מעניין ומעורר חיוכים פנימיים.

הרגשתי כמו בסודוקו מגניב,

והפרס הגיע.

ברכונת קטנטונת עם מים הכי צלולים שיש.

הקרקעית נראית היטב,

למרות שאני לא עומדת בעומק הזה.

לבד.

יאללה התחלתי לשתוק.

ויפאסנה 🤫.