מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 77

״בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.״

הגיע זמן הארוחה.

אפשר לחטוף משהו.

אפשר להדליק טלוויזיה במקביל,

לקחת ליד את הטלפון במקביל,

(לשיחה או לגלישה…)

להניח לידינו עיתון במקביל,

או לקחת את האוכל ליד המחשב ולהמשיך לעבוד.

במקביל.

מי הוא זה שאוכל❓

האם הוא נוכח כאן ❓

מה אני אוכלת היום❓

האם נהנינו מהארוחה❓

מהטעמים והמרקמים❓

מהזמן שאמור להיות מוקדש באותו רגע,

רק לנוכחות שלנו עם עצמנו.

רק להזנה של עצמנו,

לא רק בפרודוקטים,

אלא גם בהתרווחות והתרחבות התודעה…

אבל,

אפשר גם לשים לב לכל רגע ורגע,

החל מהשלב בו התחלנו בהכנות,

שטיפה, חיתוך, תיבלון,

סידור בסיר או לתנור,

לשים אוכל על הצלחת.

בחרנו מה לשים עליה קודם.

בחרנו לשים כמויות מסוימות,

בצלחות מסוים.

מה יש ברגע הזה…

ריח, מראה, מרקם,

צורת הכלי שמתוכו לקחנו…

אפשר להניח את הצלחת מולנו ולהתבונן לרגע.

הכרובית היא לא כרובית.

היא בעצם גם רוח, שמש, אדמה ומים.

היא החקלאי שטיפח אותה,

היד שקטפה אותה,

הילד שלו שחייך אליו באותו בוקר של קטיף.

היא אפילו הכרוביות שנאלץ לזרוק כמחיר למידה,

(עד שהגיע למשובחת הזו).

היא גם החינוך שקיבל,

שהביא אותו בסופו של דבר לבחירה להיות חקלאי.

היא גם החברים ששחקו אתו כדורגל,

מהם למד לא לוותר גם כשלא מצליח…

גם האורז - הוא לא רק אורז.

הבטטה - היא לא רק בטטה.

וגם דלעת הערמונים - היא לא רק דלעת ערמונים.

אני מתבוננת בצלחת,

ומתמלאת בהערכה ובהכרת תודה.

״במזון זה אני רואה את כל היקום תומך בקיומי״.      

                                           תיך נאת האן.

אני יכולה לברך.

לא משנה מאיזו תרבות אני.

ברכות על המזון יש מכל הסוגים.

אפשר להמציא גם ברכה משלנו…

״בָּרוּךְ אַתָּה ה', אלוהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״

״בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אלוהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״

"אנו מודים לרוח הגדולה,

על האמצעים שהפכו את המזון הזה לאפשרי.

אנו מודים לאמא האדמה שייצרה אותו,

ואנו מודים לכל אלה שעמלו להביא אותו אלינו.

מי ייתן והשלמות של האוכל שלפנינו,

תוציא את שלמות הרוח בתוכנו."

                                           ברכה אינדיאנית

"הו אללה! ברך אותנו במה שסיפקת לנו, והגן עלינו מעונש האש".

                                         (מוואטה' מאליק)

להריח את הצלחת,

לעשות ביס ראשון ורק להיות אתו.

להיות עם הטעמים שנפתחים בפה,

עם התחושות בחלל הפה בזמן הלעיסה.

להרגיש מה קורה,

כששולחים את כל הטוב הזה הלאה,

דרך הגרון,

להמשך העיבוד - שגם הוא לא מובן מאליו.

ואז את הביס הבא…

ולהנות הנאה אמיתית…

לשים לב לקצב האכילה,

לדחף שעולה פתאום ומבקש עוד…

מתחילה לאכול…

לאט.

מבטיחה לכם,

חווית אכילה שונה לגמרי ממה שהכרתם.

מבטיחה לכם,

שגם המשך היום שלכם יראה כבר קצת אחר.

״מי ייתן,

והאוכל יזין אותי,

וייתן לי אנרגיה טובה,

לעשות מעשים טובים,

לי,

לנו,

ולאחרים״