מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 80

טוב זה הולך להיות חושפני.

אבל אני בטוחה שידבר להרבה פה בקהל.

רופא שיניים.

מגיל צעיר מאד יש לי הרבה עניינים איתם.

בתור ילדה,

טיפל בי רופא,

שלימים הסתבר שהיה מפוקפק משהו,

ומאז אני סוחבת פוביה מטורפת -

ד נ ט ו פ ו ב י ה❗️

(תוסיפו לזה גם גנטיקה לא משהו,

והנה לכם חגיגה).

כשאת בפוביה,

את לא הולכת לטיפולים,

כשכואב את בוחרת להתעלם,

את מגיעה למרפאות חרום בשעות הזויות של הלילה,

ואז עוד רופא שמסלק אותך מהמרפאה בכעס -

כי הוא לא מקבל שזו חרדה אמיתית שמשתקת…

אני מדברת אתכם על לפני למעלה מ - 30 שנה.

לא היה את ד״ר גוגל כדי לחפש מידע.

זו תקופה של ספרי טלפונים עבים ו - 144.

מידע על רופאים עובר במקרה הטוב בשמועות,

מהבת של הדודה של השכנה של מוישה זוכמיר.

מצאתי.

הגעתי למחלקה הראשונה בארץ,

שטיפלה בא.נשים מסכנים/ות שכמוני.

הדסה עין כרם.

היפנוזה,

גז צחוק,

רופאים שברגישות לא מנופפים במזרק מולי,

הרדמה דרך הוריד,

התעוררות בחרדות,

המון משככי כאבים,

וקסם של רופא אחד - מלאך עם סבלנות אין קץ,

(קוראים לו יהודה ברמן - Yehuda Berman,

והקליניקה שלו ברחובות)

שלקח אותי כפרויקט אישי.

פעם בשבועיים כמו שעון עולים לירושלים.

אבא ע״ה, בעל ואחות,

שסונג׳רו בכל פעם בתור להפסיד יום עבודה,

כדי להסיע אותי.

כדי לשקם את הפה.

הוא מחליט להפסיק את עבודתו בבית החולים,

ואצלו בקליניקה אין הרדמה בווריד.

אני בוטחת ומבטיחה לנסות.

1/2 שעה עד שמסכימה להתיישב.

(הוא משריין לי שעתיים בכל פעם)

יושבת כולי מכווצת על הכיסא.

היפנוזה,

גז צחוק ברמות מטורפות,

מרפאה שלמה שמפרפרת סביבי.

הידיים אוחזות בידיות הכיסא באחיזת אמוק מטורפת,

עד שמחליפות צבעים.

הרגליים מסוכלות בחוזקה,

ואני מצליחה בקושי,

אבל לא מוכנה ללכת אחורה.

יום אחד התגלגל המיינדפולנס לפתחי.

אני עושה עבודה.

לומדת, חוקרת, מעמיקה,

ובעיקר - והכי חשוב - מתרגלת.

זה כמו ללמוד גמרא.

זה לא משהו שיום אחד מגיעים לסוף הספר,

סוגרים ונגמר.

זו מיומנות שכל הזמן ממשיכים ללמוד ולטפח.

אני שמה לב לגוף,

לפחדים, למחשבות, לרגשות,

הדחפים, האוטומטים,

והקשר המורכב שביניהם.

אני לומדת את עצמי מיום ליום.

לומדת מה מכווץ אותי ומה מאפשר לי להרפות.

לומדת לא להאמין בהכרח למחשבות.

לומדת להיות - מרגע לרגע ובאותו הרגע.

וגם…

שזה לגמרי בסדר לפחד,

לתת לפחד להיות,

לא לפחד מהפחד!

בוקר אחד אני מגיעה לטיפול לבד,

בלי מלווה.

זה צעד ענק בשבילי.

ואז הגיע השלב שיכולתי לוותר על גז צחוק,

ואז פתאום גם ההיפנוזה לא נחוצה לי יותר.

(כמובן עוד מלא תתי שלבי ביניים שאחסוך לכם).

היום היה עבורי שיא חדש.

אני מתיישבת על הכיסא,

פותחת את הפה כמו ילדה גדולה,

הגוף נינוח לחלוטין,

הוא על הטיפול,

היא על הסקשן וכל המסביב,

מסיימים,

סלאמאת וברכאת.

אני משלמת.

התור שאחרי התפנה.

הוא שואל: ״שנעשה עכשיו גם את הסתימה?״

״למה לא? אני אומרת,

ומתיישבת בחזרה.

אז נכון,

תרגול מיינדפולנס לא יכול לרפא שיניים,

אבל הוא כן יכול לרפא,

את מערכת היחסים שלי איתם,

מערכת היחסים שלי עם עצמי.

קולטים מה קרה כאן במשך 30 שנה,

ופוסט ארוך כמו הגלות?

השתחררתי.

זה החופש האמיתי.

מרגישה חצי בודהה עכשיו.