מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 86

יום תרגול סליחות ביער הפיות שבבית אורן.

(משהו קצת למתקדמים.)

מכירים את ״שמחת הדברים הקטנים״❓

אז מסתבר,

שיש גם את ״חדוות הסליחות הקטנות״ 🙏🏻.

תרגול ראשון:

קבלה בענווה את הבּוֹרוּת שבי.

את אי ההבנה.

את חוסר המיומנות במקומות שלא הייתי מיומנת.

לוותר על התעתוע של ״הייתי צריכה לדעת ש…״

אין שום צורך להחזיק ולהיאחז,

בטעות שעשיתי לפני 5 שנים,

כשהייתי עם תודעה אחרת ובתנאים אחרים.

בקבלת ״זה מה שיכולתי״,

יש ויתור.

יש בה שחרור של סיפור / רגש / תפיסה,

כלפי עצמי או כלפי האחר,

(שמביאים לאשמה, האשמה או כעס.)

אנחנו נצמדים אליהם,

כי אחרת ״מה זה אומר עלי ?״

״מה זה אומר על הערכים שלי ?״

״האם כל אחד יכול לבוא ולרמוס אותם ?״

כשאני מוותרת,

אני מטפחת בהירות הווייתית של חווית המציאות,

צמצום אזור האשליה של איך דברים צריכים להיות,

ואז פחות דברים מנהלים אותי.

תרגול שני:

״אם הכאבתי לך או פגעתי בך,

ביודעין או שלא ביודעין,

אני מבקשת את סליחתך״

עזבו רגע את המשברים הגדולים.

בזמן תרגול הליכה,

אומרת סליחות על דברים קטנים,

קטנטנים אפילו.

הולכת ביער.

דמויות שונות חולפות במוחי, 

של אנשים אהובים וקרובים,

וגם כאלו שלא,

ופתאום,

יש לי כל כך הרבה סליחות קטנטנות לומר,

שהעסק הזה פשוט לא נגמר.

אני מרגישה מוצפת,

איך אני יכולה לומר סליחה על כל כך הרבה דברים,

לכל כך הרבה אנשים ?

ואני מרגישה שצריכה לחזור לרגע הביתה,

ללב,

ולהיות אתו בחמלה.

לבקש עבורו,

לבקש עבורי…

״הלוואי ואהיה בטוחה ומוגנת,

הלוואי ואהיה בריאה בגוף ובנפש״. (משפטי מטה)

אבל אם אני מתוך בורות עשיתי את כל אלו,

הרי שגם אחרים מתוך בורות,

עשו מה שעשו כשאני נפגעתי,

מתוך היכולות שלהם,

מתוך תפיסות העולם המוטעות,

שהיו להם באותה נקודת זמן.

וגם עבורם אני רוצה לבקש…

״הלוואי שתהי בטוחה ומוגנת,

הלוואי שתהיה בריא בגוף ובנפש״

ולרגע אין נפרדות ביני לבין הזולת,

כי כולנו טעינו טועים ונטעה,

וקוראים לזה אנושיות.

עכשיו בתוך ה״אין נפרדות הזו״,

יש משהו עוטף ומחמם ונעים,

הראייה הפנימית טיפה יותר בהירה.

הסליחה עוזרת להפשיר ולהרחיב,

לבבות קפואים ומכווצים.

תרגול שלישי:

״אם הכאבת או פגעת בי,

ביודעין או שלא ביודעין,

אני סולחת לך״.

הסליחה שלי,

אינה באה באותו קנה,

עם הסכמה למעשים שלא יעשו.

עם פגיעה.

אני משחררת טינה בלי להכשיר את השרץ.

הסליחה באה בתוך בחירה בדרך של טוב בעולם,

אני משחררת את מה שאני שומרת נגדי ונגד העולם,

כי ההצמדות אליהם היא שמביאה את הסבל.

משהו יוכל להתרווח בתוכי,

משהו יוכל להתרווח בתוך הדחיסות,

של מערכת יחסים ששומרת אשמה והאשמה.

תרגול רביעי:

״על כל המקרים

בהם הכאבתי לעצמי או פגעתי בעצמי,

אני מציעה סליחה״ .

כוונת הלב - לשמוט את מה שלא משרת ולא מיטיב.

שאלה - ״כשאני סולחת לעצמי, על מה אני מוותרת ?״

התשובות שעלו בי - שליטה, תלות בוודאות, ידיעה,

מאבק, קיבעון, הבוץ שמכסה על הלב,

לוּפּים אין סופיים של מחשבות,

אגו שיושב ממש כמו יצור נפרד במוח ומנהל אותי,

קירות של כלא פנימי בו אני סוגרת את עצמי מהעולם.

מדהימה אותי כבר המחשבה,

על הפוטנציאל לאווריריות שאוכל לחוות,

כמה קלילות מחד ויציבות מול הנסיבות מאידך,

דרכם אוכל לחיות את החיים,

ולהגיד להם יותר כן.

דרכם אתם תוכלו לומר יותר כן.

דרכם אנחנו יחד,

עם כל היצורים החיים,

נוכל לחיות בהרמוניה אחרת.

וואו.

כל הטוב הזה,

מתרגול של יום אחד.

ערב יום כיפור 2023.

גמר חתימה טובה.