מיינדפולנס - איך זה יכול לעזור לי … 88

משפט נזרק לאוויר:

״זהו,

נגמר יום כיפור,

נשארו לנו רק עוד שני חגים (סוכות),

וזהו.״

ואני חושבת לעצמי:

״וואלה סוכות זה שני חגים.

בעצם אלו שבעה ימים של חג.

בכל יום אושפיז אחר.

בעצם,

מעצם השהיה בסוכה,

תחת קורת השמים,

כל שעה שונה מקודמתה,

כל דקה ואפילו כל שנייה.

האם זו לא סיבה מספיק טובה,

לחגוג כל אחת מהן❓

להיות נוכחת בכל רגע שכזה❓

סבתא שלי ע״ש,

הייתה מקשטת את הסוכה בפירות טריים,

שהייתה תולה מהסכך.

בכל יום היינו רואים את ההשתנות של הפרי,

ששהה בחוץ עוד יממה.

השמש משנה את הזווית מעל הראש.

הרוח מניעה את הבדים ואת הסכך.

הסכך הולך ומתייבש יותר ויותר מיום ליום.

מזג האוויר משתנה.

הקולות סביב באים והולכים.

בעלי חיים קטנים מבקרים (גם אם בלי רשות),

ובעצם אפשר לחגוג את ההשתנות הזו,

את ההתרחשות הבלתי פוסקת בכל רגע ורגע.

האם לא זו בדיוק מהות החג הזה❓

ההכרה בארעיות הדברים❓

ההשתנות הבלתי פוסקת של החומר והרוח❓

גם בתוכי,

דברים שחשבתי אתמול כבר לא חושבת היום,

רגשות שהרגשתי אתמול עכשיו שונים,

תחושות שחשתי אתמול,

התחלפו בתחושות אחרות,

וגם אנחנו,

כל כולנו,

זמניים פה בעולם הזה.

בדיוק כשם ש -

״אין אדם יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים.״

                            (הרקליטס, 500 לפנה״ס)

כי הנהר כבר אינו אותו הנהר,

והאדם כבר לא אותו אדם.

כך אין אדם יכול להכנס לאותה הסוכה פעמיים.

ולמעשה,

גם ביום שאחרי סוכות הכל משתנה.

כל הזמן משתנה.

האם לא על זה,

מבוססות כל מהדורות החדשות היומיות❓

האם בישראל לא הגדלנו לעשות,

ויש מהדורות ברדיו בכל שעה❓

בפאלית זה נקרא ״אניצ׳ה״,

(אחד משלושת המאפיינים הבסיסיים של הקיום),

ומדגיש את הטבע החולף של כל התופעות.

את זה ששום דבר לא נשאר אותו דבר,

והכל נתון לשינויים.

זה כולל את החוויות, הרגשות,

מערכות היחסים שלנו,

ואפילו את הגוף הפיזי שלנו.

ארעיות אינה נתפסת כהיבט שלילי,

אלא כאמת בסיסית,

המודיעה על הבנתנו את המציאות.

הסוכות משמשות תזכורת פיזית לארעיות,

אבל באותה נשימה,

את ההשתנות המנטאלית של בני ישראל,

גם כפרטים וגם כקולקטיב,

במעבר מבית עבדים לארץ המובטחת.

השתנות המשקפת את אופי החיים החולף,

ואת קיומנו הצנוע בעולם.

ברגע שיש הבנה בסיסית עמוקה,

על הארעיות כאקסיומה של החיים,

אפשר לאמץ את הבאות:

🙏🏻 הערכת הרגע הנוכחי -

ארעיות מלמדת אותנו להכיר ברגע הנוכחי,

שכן זה כל מה שיש לנו באמת.

על ידי הכרה בטבעם המשתנה של הדברים,

אנו מעודדים לטפח מיינדפולנס,

ולחיות באופן מלא כאן ועכשיו.

🙏🏻 לשחרר (לשמוט) -

ארעיות מזכירה לנו לאמץ את אמנות ההרפיה.

כשם שנהר זורם ומשתנה ללא הרף,

גם אנחנו נקראים לשחרר החזקות וציפיות.

באמצעות תרגול זה,

אנו יכולים למצוא חופש מסבל,

ולטפח תחושת יציבות ואיזון פנימית.

🙏🏻 אימוץ שינוי -

ארעיות מעודדת אותנו לאמץ את השינוי,

במקום להתנגד לו.

על ידי קבלת העובדה,

ששינוי הוא חלק אינהרנטי מהחיים,

אנו יכולים לפתח חוסן, הסתגלות,

ותחושת נינוחות רבה יותר,

בתוך האתגרים ואי הוודאות המתעוררים.

🙏🏻 טיפוח חמלה -

ארעיות מזכירה לנו,

שכל מי שאנו פוגשים,

נתון גם הוא לשינויים ולמקצבים הטבעיים של החיים.

הבנה זו מטפחת חמלה,

מכיוון שאנו מכירים בחוויה האנושית המשותפת,

ובטבעם של אושר וסבל.

זה מעודד אותנו להתייחס לאחרים,

באדיבות, הבנה ואמפתיה,

בידיעה שהנסיבות והחוויות שלהם,

הן ארעיות כמו שלנו.

מי ייתן וההכרה בארעיות,

תיתן לנו השראה,

לנהל חיים מלאים בהכרת תודה,

בתשומת לב ובהבנה עמוקה,

של הקשר בין כל היצורים.

מי ייתן ונזכור תמיד,

שבכל רגע ורגע טמון פוטנציאל של חג.

חג שמח.

🙏🏻

*כמו שספתוש הייתה תולה,

היום אני הספתוש הזאת.

מי אמרה ארעיות ולא קיבלה❓